כשזה נוגע לענייני מין ומגדר יהיה זה מטופש מצדנו לשפוט את חז"ל במונחים של תקופתנו. בעידן בו פעלו חכמינו הקשישים טרם נולדו מונחים כמו "החפצה", "הסגברה", "שיח פוגעני" וגם החוג למגדר באוניברסיטת בבל – עד כמה שידוע לנו – טרם נוסד. הצייטגייסט של הימים ההם – גם ובעיקר בקרב לא יהודים – התייחס לאישה כמחולל ילדים ותו לא. כואב, כן. אבל לא כך ראו זאת אנשי התקופה. בדיוק כשם שהם לא מצאו פגם בתופעות יומיומיות כגון רכישת עבדים, נקמת דם וסקילת כופרים, ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין, שלמזלנו חלפו מן העולם.
אולם בדרכם החכמה והממזרית, סופרי חז"ל השתמשו בכל מיני טכניקות סיפוריות כדי לחשוף את ערוותם של גברים חרמנים יתר על המידה, כאלו שהתייחסו לנשים אך ורק כמכשיר לסיפוק מיני ובכך הוכיחו אותם – דווקא באמצעות דמויות נשיות נבונות.
אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא", מסופר בתלמוד הבבלי, "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה נפיחה, אמרה: כשם שנפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו שנאמר, כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה. אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". (מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמ' א').
סיפור מצחיק, אה? רבי דורדיא היה בעל יצר שאינו יודע שובע. בכל בתי הזונות הוא ביקר, את כל הבורדלים הוא פקד, לא נותר פיק אפ בר בכל רחבי בבל וירושלים שהוא לא חנך. יום אחד שמע על זונה אחת שמתגוררת ב-"כרכי הים" (מן הסתם מקום רחוק) שהוא עדיין "לא בא עליה", בלשון חז"ל. בעיה. רבי דורדיא התאפס על עצמו, הוציא דינר מהכספומט ונסע לעשות מה שמצופה מבעל יצר שכמותו. והנה תוך כדי משגל ("שעת הרגל" בלשון חז"ל) הזונה, לא עלינו, הפליצה ("הפיחה" בלשון חז"ל). מיד לאחר מכן הוכיחה את בן דורדיא ואמרה לו כדלקמן: "כשם שהנפיחה הזו שנפחתי לא תשוב לעולם למקומה, כך גם אתה לא תוכל לחזור לעולם בתשובה". התוכחה של הנפקנית החכמה הייתה כמו פטיש על ראשו של בן דורדיא. ברגע הכי יצרי וגשמי – קיום יחסי מין ותיאור הפרשות גופניות, נחתה עליו פתאום ההארה. דווקא הזונה הפשוטה "מירכתי הים", הייתה זו שהוכיחה אותו על הבריונות המינית שלו. מה עשה? התפלל לכל העולם ואשתו שיעזרו לו, ויבקשו עליו רחמים. שמיים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. אבל אלו לא ממש התרשמו מדמעות התנין שלו. בסוף הבין כי את חשבון הנפש על דרכו הרעה לא יעשו בשבילו אחרים, אלא רק הוא עצמו. לקח לחיים.
הסיפור השני לקוח ממסכת קידושין. גיבורו הוא רב חיא בר אשי, עליו מספר התלמוד שכאשר היה נופל על פניו בתפילה (כורע אפיים) היה אומר: "הרחמן יצילני מיצר הרע". כששמעה אותו אשתו אמרה: "הרי זה כמה שנים, שהוא פורש ממני (לא שוכב איתי – א.ש), אם כך מה הטעם שהוא מתפלל תפילה כזו?". יום אחד היה לומד בגינתו, התחפשה, התקשטה, וחלפה על פניו. אמר לה: "מי את?", אמרה לו: "אני חרותא (זונה) שחזרתי היום. תבעה! אמרה לו: "הבא לי את הרימון ההוא שבראש העץ". הביא לה את הרימון. כאשר חזר לביתו ראה את אשתו מסיקה את התנור. בה ועמד בתוכו. אמרה לו: "מה אתה עושה?" אמר לה: "כך וכך היה המעשה". אמרה לו: "זו אני הייתי". לא האמין לה. עד שהראתה לו את הרימון. אמר לה: "אף על פי כן אני לדבר עבירה התכוונתי". כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה בעניין הזה עד שמת מכך". (קידושין, דף פ"א, עמ' ב')
רב חייא בר אשי ורבי אליעזר בן דורדיא דומים. שניהם היו שטופי זימה, אלא שאחד הוא תמונת מראה של השני. בניגוד לבן דורדיא שהדרך שלו לספק את היצר הייתה לשחרר כל רסן, רב חייא בחר בדרך ההפוכה. להימנע לגמרי מיחסי מין – כולל עם אשתו. מה עשתה אשתו? החליטה להעמיד אותו ואת יצרו במבחן והתחפשה לזונה. ואז בזמן שהוא ישב ולמד בגינתו, חלפה לידו כאילו במקרה. הוא כמובן לא התגבר על יצרו וביקש ממנה לשכב אתו. היא הסכימה בתנאי שיעניק לה אתנן – שיעלה אל עץ הרימון ויקטוף לה פרי כתגמול לחסדיה. רב חייא כמובן מיהר לבצע.
אחרי שעשה מה שעשה, חזר הביתה ומצא שם את אשתו בהופעתה הרגילה, מסיקה את התנור. מוצף ברגשות אשם הוא נכנס לתנור וביקש להתאבד. כשאשתו שאלה למעשיו, העניין התברר ביניהם. אבל רבי חייא היה קשה עם עצמו. "בגלל שלא ידעתי שזו את ובאותו רגע התכוונתי לשכב עם הזונה – עלי להיענש" אמר לה, ומאז היה מתענה עד שמת מכך.
הרי לכם, שתי נשים חכמות שבמעשה אחד קטן השיגו מה שמיליון לייקים לא היו משיגים.