בעולם חיים כיום, לפי ההערכות, בין 14.4 ל- 17.5 יהודים, כמחציתם בישראל וכרבע – בארצות הברית. אבל הזיקה ליהדות אינה נמדדת רק במספרים. הנה חמש קהילות יהודיות קטנות ומרוחקות בארבע יבשות.
איקיטוס, צפון פרו
במעמקי יער הגשם שוכנת איקיטוס, העיר הכי גדולה בעולם בלי כביש גישה אליה, אלא גישה אווירית או בסירות על גבי האמזונס הבוגדני.
היהודי הראשון באזור מרוחק זה היה אלפרדו קובלנץ, שהגיע מגרמניה לעיר הסמוכה יורימגואס בשנת 1880כדי לעבוד בתעשיית הגומי הפורחת באמזונס. חמש שנים אחריו שלושה אחים, מויזס, אברהם וחיימה פינטו הגיעו לאיקיטוס לעבוד במטעי הגומי. הם נשארו שם רק כמה שנים אבל בינתיים הצטרפו אליהם יהודים אחרים. בהמשך, גם יהודים ממרוקו באו לנסות את מזלם במסחר הגומי.
איקיטוס שגשגה. סוחרים רבים בנו בתי מידות יפים. אחד מהם, קאסה פיירו, עוצב על ידי גוסטבה אייפל, אדריכלו של המגדל הידוע בפריז. הקהילה היהודית יסדה מועצה רשמית בשנת 1909 ובמהלך השנים כיהנו כמה וכמה יהודים כיהנו כראש העיר.
בשנת 1948 עזבו רוב יהודי המקום לישראל. רבים מהנותרים עברו ללימה הבירה. צאצאים אחדים של הקהילה המקורית נותרו באיקיטוס ונטמעו באמצעות נישואין באוכלוסיה הקתולית.
בשנות האלפיים התחילו מנהיגים יהודים לבקר באיקיטוס, ללמד את קומץ היהודים שחיו שם על מורשתם ולהצית מחדש את התעניינותם במורשת היהודית. כמה תושבים התגיירו, עלו לישראל והתיישבו בעיקר בעיר רמלה.
כיום חיים באיקיטוס כ-70 יהודים.
הפיליפינים
ראשוני היהודים הגיעו לפיליפינים, אז מושבה ספרדית, בתחילת המאה ה- 16, בבריחתם מאימי האינקוויזיציה הספרדית. ישנן תעודות היסטוריות על משפטים נגד יהודים בפיליפינים באשמת קיום מצוות היהדות החל משנות ה- 1590.
התיעוד הכתוב הבא המעיד על חיי יהודים באזור הוא מתקופה מאוחרת יותר. בשנת 1870 שלושה אחים יהודים נמלטו לפיליפינים מצרפת בתקופת מלחמת צרפת-פרוסיה. הם הקימו עסק ייבוא משגשג וייבאו אל האיים שעונים שווייצרים, מכוניות, בשמים ותרופות.
כשנשלמה בנייתה של תעלת סואץ, נהיו הפיליפינים לנתיב מסחר בין אסיה לאירופה. איש העסקים היהודי-סורי א.נ. נאשים הגיע למנילה בשנת 1892 עם מזוודה של שעונים למכירה. במהירה הקים נאשים אימפריה עסקית ולבסוף בנה גם את בית האופרה של מנילה. הקהילה הספרדית הקטנה תוגברה על ידי חיילים אמריקאים יהודים שנלחמו במלחמה בין אמריקה לפיליפינים אחרי שארצות הברית כבשה את הפיליפינים כמושבה בשנת 1898, ואז החליטו להתיישב באיי המושבה. אחד מהם היה ג'ון מ. שווייצר, שלמד באוניברסיטת סטנפורד עם הרברט הובר, לימים נשיא ארצות הברית. הוא הקים ברחבי האיים רשת של מעדנים משומרים.
ב- 1917 הוקם בית הכנסת הראשון. באותה תקופה קמה מועצת רווחה שארגנה ייבוא של מזון כשר, יין ומצות לפסח.
בתקופה שבה ניצבו יהודי אירופה מול איסורים והגבלות והבינו שהסכנה הולכת וסוגרת עליהם, ניסה מנואל קווזון, הנשיא הראשון של חבר העמים הפיליפיניים, לסייע להם והציע 10,000 ויזות לפליטים יהודים. ארצות הברית סירבה לאפשר לאנשים עניים להתיישב שם, כך שרק 1,200 יהודים מבוססים מאירופה הגיעו לאיים, ביניהם רבנים, רופאים, כימאים והמנצח הידוע הרברט ציפר, מייסד התזמורת הסימפונית של מנילה.
ב- 1941 נכבשו הפיליפינים על ידי יפן, וחדלו להיות מקום מקלט אפשרי ליהודים. באופן אירוני, יחסם של היפנים ליהודים היה טוב מיחסם לתושבים האחרים, שכן ראו בהם נתינים גרמניים בשל התעודות שלהם, שחותמת נאצית התנוססה עליהן.
הפיליפינים היו המדינה האסיאתית היחידה שהצביעה בעד הקמתה של מדינת ישראל באו"ם ב- 1947. הקהילה היהודית בפיליפינים שם מונה כ- 300 נפש.
ולאדיווסטוק, סיביר
גולים יהודים התחילו להגיע לוולאדיווסטוק בסוף המאה ה-19, והפכו את העיר, ועוד כמה יישובים במזרח הרחוק לבית לגולים יהודים. בשנת 1897 חיו שם 290 יהודים, שהיוו אחוז אחד מהאוכלוסייה הכללית. בית כנסת הוקם לראשונה בשנת 1916.
בשנת 1926 כבר עלה מספר חברי הקהילה ל-1,124. וולאדיווסטוק – וגם הקהילה היהודית שבה – צמחה בהתאמה לצמיחת הקהילה היהודית באזור בירוביג'ן.
ב-1932 השלטונות הקומוניסטים החרימו את בית הכנסת והפכו אותו למפעל לממתקים.
בתקופת הטיהורים שהחלה ב-1936 הוקם בוולאדיווסטוק מחנה מעבר לקורבנות הטיהורים, שנשפטו לגירוש ועבודת פרך בגולגים. האסירים, בהם גם יהודים רבים, היו מגיעים לוולאדיווסטוק ברכבת ומשם נשלחים לקולימה בספינה.
בשנת 2015 הצליחה הפדרציה היהודית של קהילות רוסיה לפתוח מחדש את בית הכנסת משנות ה-1930.
קרייסטצ'רץ', ניו זילנד
המתיישבים היהודים הראשונים הגיעו לדרום האי קנטרברי בתחילת שנות ה- 1860. בהנהגתו של לואיס אדוארד נתן התחילו לערוך תפילות קבועות בביתו שבקרייסטצ'רץ'. כשגדל מספרם, יסד לואיס אדוארד נתן את "הקהילה היהודית של קנטרברי" – שם זה ניתן לה כי סברו שאין זה ראוי לכלול את השם קרייסטצ'רץ' בשמה של קהילה יהודית. בשנת 1864 הקהילה מנתה 30 נפש וקיבלה מענק ממשלתי על סך 300 לירות סטרלינג שנועד להקים בית כנסת מעץ ברחוב גלוצ'סטר. חברי הקהילה אמנם לא היו אמידים אך רצו מאד בקיומה של קהילה מאורגנת. למרות הקושי לגייס משאבים, הם החזיקו חזן ששכרו היה 1.12 סטרלינג לשבוע, ועוד כמה בעלי תפקידים.
הבהלה לזהב גרמה לעזיבה גדולה אל הוקיטיקה, יישוב אחר בדרום האי, מה שכמעט חיסל את הקהילה. אבל בשנת 1870 שבו הכורים וסוחרי הזהב היהודים, ועמם הגיע לעיר הרב יצחק זכריה, יליד בגדד שהתחנך בירושלים. זכריה כיהן כרב הקהילה עד לשנת 1886. זו היתה קהילה קטנה ולכן חבריה היו במאבק מתמיד על שימור החינוך היהודי ותפקודי הקהילה. הם גם נאלצו להיות מאד גמישים וסובלניים לגבי מידת האדיקות של כל אחד. בשנת 1885 הם החליטו לעבור לקריאת ההפטרה בשפה האנגלית.
הקהילה שגשגה בהנהגתו של פינחס זליג, לימים דמות מפתח בעתונות בניו זילנד, ואתו קבוצה של עמיתים נמרצים ופעלתנים. משנת 1933 ניתן היה להשיג בשר כשר בקרייסטצ'רץ'. אגודת רווחה נוסדה ב- 1938; מועדון הוקם ב- 1940 ובית כנסת לנשים נחנך ב- 1942.
לפי מפקד אוכלוסין, ב-1986 חיו בקרייסטצ'רץ' 129 יהודים. מספרם הלך וגדל מאז, ועל פי מפקד משנת 2001 הוא נאמד ב- 650 נפש בכל אזור קנטרברי, כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית בכל ניו זילנד, שמנתה בין 5,500 ל- 6,500 נפש.
נמיביה
יהודים חיים בנמיביה מאז אמצע המאה ה- 19. בשנת 1861, אנשי עסקים מקייפטאון בדרום אפריקה יסדו תחנת מסחר על החוף של נמיביה וסייעו בהקמת תעשיית מכרות הנחושת בכל האזור.
נמיביה נהייתה למושבה גרמנית ב- 1884, ויהודים גרמנים אחדים עזרו בפיתוחה של הארץ. קרל פירסטנברג, בנקאי יהודי, סייע במימון מסילות ברזל במושבה החדשה. אמיל רתנאו עזר ליצור סינדיקט כרייה גרמני-דרום מערב אפריקני ומימן גם מיזמי תעלות השקייה בווינדהוק. שמונה שנים אחר כך, הקימה הקהילה בית כנסת משלה.
ישנה מידת מה של אירוניה היסטורית בכך שהיהודים בנמיביה נהנו מבטחון ושגשוג במקום שבו הגרמנים החלו בהדרגה לנסות פרקטיקות שדור אחר כך שימשו אותם בתקופת השואה. חיילים גרמנים דחקו את בני השבטים ילידי המקום לאזורי המדבר, ומדענים גרמנים הגיעו לשם לבצע ניסויים מאד אכזריים. יוזף מנגלה, שאז היה מרצה בבית ספר לרפואה, התלמד על הנמיביים, שאותם כינה "תת אדם". היינריך גרינג, אביו של סגנו של היטלר הרמן גרינג, שירת כמושל בנמיביה. בשנת 1904, פקד הקייזר על ג'נוסייד והורה לרשויות הגרמניות למחוק ולהשמיד את שבט הררו. הגרמנים רצחו יותר מ 65,000 בני הררו וילידים אחרים בנמיביה.
בשנת 1915 כבשה דרום אפריקה את נמיביה. כיום חיים בה כ- 90 יהודים.
בתמונה מצבה יהודית במקום מרוחק בנמיביה, אשר מדגישה את קשיי הבידוד. המנוח כנראה ביקש ממשפחתו לכלול כיתוב עברי על קברו. נראה שהם השתמשו בכיתוב היחיד שמצאו, ועל המצבה מופיע שמו באנגלית והמילים העבריות "כשר לפסח" שמופיעות בהיפוך מעלה-מטה.
(מאנגלית: דנה פז פרינס)