השתטחות על קברי צדיקים נחשבת לפרקטיקה עתיקה יחסית ביהדות – יש לה מובאות שונות בספרות התלמודית והמדרשית, והוגים יהודיים לאורך ימי הביניים התייחסו לתופעה זו – מי לחיוב ומי לשלילה. אבל לפני כ-500 שנה חל שינוי מהותי בענף ההשתטחות וזו הפכה להיות פרקטיקה מקובלת ונפוצה ויותר מכך – במקום להיות מזוהה עם תנועות עממיות קטנות בשולי החברה היהודית – ההשתטחות עברה לקדמת הבמה, והאליטה היהודית הבולטת של התקופה החלה להשתטח על קבריהם של התנאים מהמאה ה-2, בדרך כלל בערבי שבת. מי שעשו את זה היו המקובלים הידועים של צפת ובראשם החבורה של ר' משה קורדובירו (הרמ"ק) ושלמה אלקבץ – מי שחיבר את הפיוט הידוע לשבת "לך דודי".
השניים היו דור שני למגורשי ספרד וגדלו למעשה בתחילת המאה ה-16 בצל הטראומה של הגירוש שעברו הוריהם וסביהם. הגירוש לא היה רק קושי פיזי אלא גם הביא למשבר רוחני ומנטלי בקרב יהודים רבים – כיצד זה שהתרבות היהודית המפוארת של ספרד ופורטוגל נמחתה כמעט בבת אחת והתפזרה על פני העולם כולו? מתוך המשבר נולדה ציפייה משיחית עצומה: המצב כעת חמור מאד, אך זה רק מפני שהיהודים נמצאים רגע לפני הגאולה הסופית. אין זה מקרי שבאותה תקופה רבים ממגורשי ספרד החלו להתעניין בספר הזוהר שיוחס לר' שמעון בר יוחאי מדור התנאים – והחלו לדרוש ולפרש אותו מתוך אותה תסיסה מיסטית גדולה.
בין כל אותם יהודים בלטו כאמור הרמ"ק, אלקבץ וחבורתם אשר הגיעו לארץ ישראל והחלו לפתח את תורתם שסבבה כולה סביב ארץ ישראל, ספר הזוהר והשכינה – על פי תורת הסוד היהודית, היא היסוד הנקבי באלוהות. הרמ"ק טען כי אותה שכינה נמצאת במצוקה גדולה – בעידן בו בני ישראל נמצאים בגלות אחרי הגירוש, השכינה בחרה להסתתר ולא להיות בעולמנו. הרמ"ק ואלקבץ שמו להם מטרה – להחזיר את השכינה מהגלות שלה, כך שתהיה בעולם כולו והיהודים יוכלו ליהנות מהשפעתה החיובית. המקום המושלם לכך היה כמובן ארץ ישראל – אך בעיקר אזור צפת והגליל, היכן שמחברי ספר הזוהר חיו ונקברו.
לכן, כדי להבין מדוע מקובלי צפת השתטחו על קברי הצדיקים השונים בגליל חשוב לזכור שהם ראו לפניהם משימה: להחזיר את השכינה לעולמנו ואם אפשר בדרך גם לגלות כמה מהסודות של התורה הקדושה – מה טוב. הרמ"ק פיתח טכניקה שלמה שנקראת "גירושין" – מדי ערב שבת הוא יצא עם אלקבץ וחברים להסתובב במרחבי הטבע של הגליל. הם טענו שהם מגרשים עצמם מבתיהם – כפי שהשכינה גורשה מעולמינו וכדי להחזיר אותה החלו לדרוש חידושים שונים על הזוהר והתורה. השיא היה כשהגיעו לקבריהם של בר יוחאי ותנאים אחרים – באותו הרגע הם השתטחו על הקבר ואז, לדברי הרמ"ק, "רחשו שפתיהם" – החלו לדבר ללא שליטה. מדובר על חוכמה אלוהית שבני האדם לא מסוגלים להגיע אליה באופן טבעי. הם נדרשים לבצע פעולה שתגרום להם להתאחד עם השכינה.
זה יכול לקרות כמובן לא רק בהשתטחות על קברי צדיקים. ר' יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", שחי באותה תקופה בצפת והכיר היטב את אלקבץ, היה משתדל ללמוד בעיקר בלילות עד שמלאכים והשכינה היו מתגלים אליו אחרי שעות ארוכות של עבודה. אולם נראה שעבור הרמ"ק, טכניקת ה"גירושין" וההשתטחות על קברי הצדיקים הייתה הדרך העיקרית והחשובה ביותר לגלות סודות להחזיר את השכינה מגלותה ולהתאחד איתה. אי אפשר גם להתעלם מעצם היותה של השכינה יסוד נקבי של האלוהות, וכבר בספר הזוהר השכינה מתוארת כמי שהאדם יכול להזדווג איתה. גם אם מדובר על מליצה או דימוי בלבד – הרי שהיסוד הסקסואלי בדימוי של השכינה קיים בהחלט, ואין ספק שהיה נוכח בעולמם של מקובלי צפת, בעודם מבצעים השתטחות על קבר כדי לגלות סודות כבירים.
מדוע בכל זאת בחרה אותה חבורה להתמקד דווקא ביציאה מהבית והשתטחות על קברי צדיקים בתור פעילות לגילוי השכינה וסודות אלוהיים? הם נפגשו בתרבות המקומית בארץ ישראל שקידשה את רעיונות ההשתטחות על קברי צדיקים, ובכלל את רעיון הקבר הקדוש. יהודים תושבי ארץ ישראל שהיו מנותקים הן מהמסורת האשכנזית והן מהמסורת הספרדית, סימנו לעצמם מקומות בארץ שטעונים בקדושה רבה ונהגו להשתטח ולהתפלל בהם – בדרך כלל כדי לשלוט על עונות השנה ולקוות שהגשם יגיע בעתו. באופן לא מפתיע – קברו של חוני המעגל היה מקום פופולרי מאד של עליה לרגל של יהודים, אפילו של מוסלמים, שהיו מגיעים ומשתטחים כדי שהגשמים יתחילו לרדת.
כשהמקובלים הספרדים הגיעו לארץ ישראל ופגשו את התרבות הנפוצה במקום, הם טענו אותה מיד במשמעויות יוצאות דופן. ההשתטחות שלהם לא נועדה עוד לפעולה פשוטה כמו הורדת גשם או שליטה באיתני הטבע. היא נועדה כדי לזרז את הגאולה, לפתוח עידן חדש בתולדות האנושות, להחזיר את השכינה ולהתאחד איתה, לקבל השראה אלוהית לגילוי סודות. בשנות ה-70 של המאה ה-16 הגיע לארץ ישראל המקובל המפורסם ר' יצחק לוריא (האר"י) והוא ותלמידיו אימצו גם הם את הפרקטיקה וראו את עצמם לא רק כממשיכי דרכם של התנאים – אלא כגלגול נשמות שלהם. העובדה שהאליטה הרוחנית של העם היהודי הגיעה לארץ ישראל ואימצה מנהג שעד אז היה מקומי, שינתה את פני ההיסטוריה ובתוך כמה מאות שנים קהילות רבות של יהודים מרחבי התפוצות אימצו את הרעיון – ועם הקמתה של מדינת ישראל פולחן המקומות הקדושים, ובמיוחד קברו של ר' שמעון בר יוחאי חודש במלוא העוצמה.
לקריאה נוספת:
ברכה זק. בשערי הקבלה של רבי משה קורדובירו, (באר שבע: הוצאת אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, 1995)
רפאל יהודה צבי ורבלובסקי, ר' יוסף קארו: בעל הלכה ומקובל, (ירושלים: הוצאת מאנגס, תשנ"ו)