לאורך רוב ההיסטוריה, יהודים כתבו בז'אנרים שונים ומגוונים: הלכה ואגדה. פיוטים בנושאים שונים, קינות של חורבן, שירים ליום טוב, דברי מוסר ודברי סוד בתורת הקבלה. בקיצור – הם כתבו וכתבו. אבל יש ז'אנר אחד שעד המאה ה-19 יהודים נמנעו ממנו כמעט לגמרי – כתיבת היסטוריה. בדרך כלל, ובניגוד מוחלט לסביבה הנוצרית והמוסלמית, היהודים נמנעו מלכתוב כרוניקות מסודרות של הרצף ההיסטורי שלהם. אירועים כאלו תוארו בדרך כלל במסגרת ז'אנרים אחרים.
אבל היה יהודי אחד שהיה בכך יוצא דופן – ואנחנו לא מתכוונים ליוסף בן מתתיהו מהמאה ה-1 לספירה שחיבר כמה חיבורים מפורסמים מאד – אלא למחבר שחי 1500 שנה מאוחר יותר, עזריה די רוסי, או עזריה מן האדומים, אשר חי באיטליה ובמאה ה-16 סחרר את העולם היהודי עם חיבור ההיסטוריה המיוחד "מאור עיניים".
עזריה נולד בראשית המאה ה-16 במנטובה, לומברדיה וכל חייו עברו עליו בצפון-מרכז איטליה. הוא נולד למשפחה יהודית מיוחסת שייחסה את עצמה למתיישבים יהודים קדומים באיטליה עוד מימי יוסף בן מתתיהו שהזכרנו. הוא זכה להשכלה נרחבת מאד וככל הנראה החל בקריירה של מלווה בריבית כמו רוב היהודים, ובשלב מסוים השתלב בתעשיית הדפוס שהחלה לפרוח באיטליה באותן שנים. אבל היה זה אירוע גדול ומשמעותי מאד שעורר את עזריה לעשות את מה שכמעט אף יהודי לפניו לא עשה.
בשנת 1570 התרחשה באיטליה רעידת אדמה קשה באזור העיר פררה. במשך סוף שבוע שלם התרחשו כמה וכמה רעידות שגרמו להרג של עשרות אנשים, וחורבן של מאות בתים. עזריה התמלא בפליאה ואימה. כדבריו, "רעש אחר חזק מאד, אשר נמשך גם הוא כחצי עשירית שעה, מפרק בניינים ומשבר חומות ומכה הבתים רסיסים ובקיעים", גרם לכך שגם ביתו שלו נהרס לגמרי. לאחר רעידת האדמה בעודו מסתובב בעיר נטול בית, פגש חבר נוצרי והשניים החלו לדון באיגרת אריסטאס – חיבור יהודי קדום ביוונית, שמתאר כיצד התחבר תרגום ה-70 (תרגום התנ"ך ליוונית). חיבור זה לא נשמר על ידי היהודים אלא על ידי הכנסייה הנוצרית. אותו חבר נוצרי שאל את עזריה האם החיבור אי פעם תורגם לעברית, ועזריה השיב בשלילה – אבל אז החליט לעשות מעשה ובתוך פחות מחודש תרגם את האיגרת כולה לעברית.
עבודה זו שנוצרה בעקבות רעידת האדמה הובילה את עזריה לכתוב חיבור יוצא דופן בשם "מאור עיניים". שני החלקים הראשונים של הספר עוסקים במה שתואר זה עתה – סיפורה של רעידת האדמה (בין השאר כהוכחה לכוחו העצום של האל), ותרגום אגרת אריסטאס. אבל החלק השלישי "אמרי בינה" הוא המסקרן ביותר – בחלק זה עזריה החליט פשוט לכתוב את תולדות העם היהודי. הוא כתב על הכתות היהודיות בימי בית שני, עולמם של חז"ל, סיפורים על הקיסר טיטוס, ועוד.
צריך להבין עד כמה היה מפעלו של עזריה יוצא דופן. גם במקרים שבהם היהודים ציינו כרוניקות או אירועים, הם הסתמכו בדרך כלל על טקסטים מסורתיים מהמסורת הרבנית. עזריה היה הראשון להשתמש במקורות כמו ספריו של יוסף בן מתתיהו, וגם ספריו של היהודי ההלניסטי פילון האלכסנדרוני. יוסף ופילון אמנם היו יהודים, אך חיבוריהם לא תורגמו לעברית באותה תקופה, והנוצרים היו אלו ששימרו אותם. השימוש במקורות הללו, כמו גם במקורות של ההיסטוריה הכנסייתית כדי ליצור היסטוריה מסודרת – משכו לא מעט תשומת לב לעזריה.
אבל עזריה לא הסתפק בכך. הוא השתמש בחיבור מימי הביניים בשם "ספר יוסיפון" – היה זה עיבוד יהודי "כשר" לחיבורו של יוסף בן מתתיהו, ועזריה עמד על כך שמדובר בעיבוד מאוחר ולא על חיבור קדום באמת. במקרים שבהם עזריה חש כי הכרונולוגיה החז"לית סותרת את החישובים שערך – הוא ציין זאת. הוא גם טען כי דברי האגדה השונים שיש בספרות חז"ל אינם באמת כפשוטם, ואין בהכרח לגזור מהם מסקנות.
דבריו האחרונים על האגדה התלמודית הם שמשכו אש יותר מכל. זמן קצר לאחר שהספר הודפס בשנת 1574 יצאו נגדו תוך זמן קצר כמה מרבני איטליה וגם בשאר אירופה הספר עורר תהודה. בינתיים בארץ ישראל, הספר הגיע לידיו של ר' יוסף קארו וניכר שגם הוא הזדעזע מדבריו של עזריה על האגדה ועל הכרונולוגיה הלקויה של חז"ל. גם המהר"ל מפראג יצא נגד החיבור, ובמשך 200 שנה נוספות הוא המשיך להסעיר את העולם הרבני, כשמעת לעת רבנים כתבו נגדו.
עזריה מעולם לא התכוון לצאת כנגד העולם היהודי שבתוכו הוא חי. לא היה מדובר על פורץ גדר, או על אדם אשר חי בשולי החברה. ספרו של עזריה מלא בשבחים לאל ולחז"ל כאחד. צריך לבחון את הרקע לכתיבה בהקשר המתאים – עזריה חי בכמה מהערים המרכזיות באיטליה בתקופת הרנסנס, כשמבול של הדפסת ספרים מכל סוג סביבו, תקופה בה יהודים מלומדים נחשפו ללא מעט חיבורים שלא הכירו היטב קודם לכן. עזריה ביקש להשתמש בידע שצבר, וליצור כרוניקה יהודית מסודרת ומבחינתו כל ארון הספרים היהודי היה פתוח.
מעניין במיוחד בסיפורו של עזריה מן האדומים הוא הדימוי המאוחר שלו. לקראת סוף המאה ה-18 החלה להיווצר במרכז אירופה שכבה של משכילים יהודים אשר טענו שעל היהודים להפסיק להתבדל, ועליהם לרכוש השכלה כללית כמו הנוצרים, בין השאר בתחומים כמו ביולוגיה, גיאוגרפיה, אנטומיה, וכמובן – היסטוריה. המשכילים היהודים חיפשו דמויות מהעבר, מעין פרוטו-משכילים שיתאימו לדימוי העצמי שלהם. עזריה התאים להם מאד ובהיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית הוא הוכר כחלוץ חשוב ופורץ דרך, ועד היום ספרו ממשיך להיחקר ולעורר לא מעט הדים.
(לקריאה נוספת: כתבי עזריה מן האדומים, בעריכת ראובן בונפיל, הוצאת מוסד ביאליק , 1991)