אחת ההמלצות במדריך "כיצד גבר בעמדת כוח צריך להתנהג", ודאי בעידן Metoo, היא לא להכריז בפרהסיה שרגליים של פלונית אלמונית מעוררות בו משיכה מינית. כלומר אפשר, אבל אז במקביל הוא יצטרך לנסח נאום הספד לקריירה שלו. בעבר, לעומת זאת, גברים בעמדות כוח דווקא התגאו במשיכתם לגפיים התחתונות הנשיות. כשנפוליאון בונפרטה ראה לראשונה את ג'וזפין מתהלכת בטרקלין הארמון, הצהיר כי רגליה גרמו לו להתאהב בה עד כלות. גם על טיטוס, המצביא הרומי שהחריב את בית המקדש, מסופר כי התאהב בנסיכה יהודיה בשם ברניקה רק בשל רגליה היפות שהסעירו את דמו. גם סיפורנו הפעם מתחיל עם נסיך וזוג רגליים נשיות שהעיפו לו את הכתר.
מגדה לופסקו נולדה ב-1896 לזוג הורים יהודים מבוקרשט. אביה, וולף שוורץ, היה רוקח מצליח ואמה, אליזה, הייתה רקדנית. כבת למשפחה מבוססת נשלחה מגדה בבגרותה לפנימייה היוקרתית "דיאקונסלה" ועשתה חיל בלימודיה. בנוסף לצדודיתה הנאה, התגלתה כתלמידה חריפה ומצטיינת. מוריה והוריה הגאים חזו לה עתיד מזהיר, אבל גם בחלומות הכי ורודים לא ציפו שיום יבוא ומגדה תהיה בת מלוכה אמיתית.
"צירוף מקרים הוא דרכו של אלוהים להישאר אנונימי" אמר פעם אלברט איינשטיין, וצירוף מקרים הייתה גם הדרך של היושב במרומים להפגיש בין שני גיבורי סיפורנו – באחד מימי פברואר הקפואים של שנת 1925 נכנס יורש העצר הרומני, קרול השני, למעבדתו של הצלם המלכותי. בעודו מרפרף בין עשרות התמונות, נתקל הנסיך הרומני בצילום של בחורה צעירה עם שיער אדום בוהק ועיניים ירוקות ממגנטות. קרול מיד ביקש להיפגש עמה. כשראה את מגדה לראשונה לא היה מסוגל להתיק את עיניו מרגליה. "יש לה את ההילוך הנשי היפה ביותר באירופה", אמר למקורביו, ומאותו רגע נקשר גורלו בגורלה של הצעירה היהודיה.
אבל לפני שנמשיך, כמה מילים על מוצאו המלכותי של קרול השני. בשנת 1866 הוברח מייסד ממלכת הרומנים, קרול פון הוהנצולרן זיגמרינגן, באוניה דרך נהר הדנובה והוכרז כמלך רומניה. קרול הראשון היה אדם קר ונוקשה שכל חייו התרכזו סביב תשוקתו היחידה – תותחנות. כששמע את רעש התותחים הרועמים במלחמה הראשונה שלו כמפקד העליון של הצבא הרומני, ציין ביומנו כי "זו המוסיקה היפה ביותר ששמעתי בחיי". עם מותו של קרול ב-1910 ירש אותו אחיינו, פרדיננד, שבשונה מדודו, ששאב סיפוק מריח אבק שריפה, הוא התעניין בהאבקה בין צמחים ונחשב למומחה לאגרונומיה ובוטניקה.
בשנת 1893 נולד לפרדיננד ולאשתו מריה יורש העצר, קרול השני, הקרוי על שם דודו הגדול. בניגוד לאביו ודודו, קרול הנער לא התעניין לא בתותחנות ולא בבוטניקה, אלא דווקא בנשים. מגיל צעיר פיתח קרול הקטן חיבה עזה לבנות המין היפה, וניהל פרשיות אהבים שסיבכו אותו עם משפחתו. במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשרומניה הייתה במצב מלחמה עם גרמניה, נעלם הנסיך מהחזית ובילה שעות מתוקות במיוחד במחיצת עלמת חן. אימו, מריה, לא יכלה לשאת את הבושה ושלחה לו מכתב בו התריסה נגדו בזלזול שהוא "אינו אלא נער מגודל המבזבז את זמנו". שנה מאוחר יותר, במהלך ארוחת צהריים מלכותית, הכריז בפני הוריו ומשפחתו כי הוא מעוניין לשאת לאישה גברת ממשפחה אצילית מקומית – מעשה שהיה מנוגד לחוקי בית המלוכה הרומני. קרול ברח עם אהובתו לפריז וחי על קצבה מלכותית. לאחר מכן התעשת, התיישר לפי הקודים, ונשא לאישה נסיכה יווניה בשם הלנה. לשניים נולד בן, מיכאל, ונדמה היה כי קרול סוף סוף מתמסד.
אלא שאז הופיעה אלנה מגדה לופסקו והפרפרים בבטנו של הנסיך התעוררו לחיים. מששמע המלך פרדיננד, אביו של קרול, על פרשיית האהבים של בנו עם היפהפיה היהודיה, ציווה לגרש את מגדה מרומניה לאלתר. אבל גם חרון אפו של המלך לא הצליח לכבות את האהבה, ובהזדמנות הראשונה ניצל קרול הזמנה לטקס ההלוויה של אלכסנדרה, המלכה האם מאנגליה, ובמקום לנחם את בית המלוכה האנגלי בלונדון, הוא נצפה מבלה עם אהובתו. במילאנו. העיתונות המקומית קפצה על השלל הרב וצילמה את הזוג המאוהב מכל זווית אפשרית. למחרת התפשטו הצילומים בכל רחבי אירופה. והעיר בוקרשט נבוכה.
העובדה שקרול ניהל רומן פומבי בעודו נשוי הייתה אמורה להיות בלתי נסלחת, אך בית המלוכה הרומני החליט ניסיון אחרון להעניק לו "הנחת נסיך". לצורך כך נשלח אליו חברו הקרוב, טייס בשם מוגור. האחרון קיבל פקודה: לא לשוב לרומניה בלי יורש העצר. גם אשתו של קרול, הלנה, כתבה לבעלה מכתב בו היא מתחננת בפניו שישוב הביתה. במכתב ניסתה לעורר בו רגשות אשם כשציינה כי בנם המשותף, מיכאל, שואל כל הזמן איפה אבא. אבל שום דבר לא עזר. החיבור בין קרול למגדה לא היה התאהבות רגעית, אלא אהבה אמיתית ועמוקה. קרול השיב לחברו, מוגור, כי הוא מוותר על הכתר הרומני. ובמילותיו "אחזור לרומניה רק בארון מתים".
הטוויסט האחרון בעלילה התרחש ב-1927 עם מותו של המלך פרדיננד. מאחר וקרול השני ויתר על הכתר, בנו מיכאל התמנה למלך. אבל היה פרט בעייתי אחד: מיכאל בסך הכל היה בן שש ומאחר ומלך רומניה לא היה דמות פיגורטיבית, אלא מנהיג פעיל בחיים הפוליטיים, קמה תנועת מחאה שקראה להחזיר את המיועד המקורי. קרול, נישא על גבי אהדת העם, שב לרומניה ב-8 ביוני 1930 והוכתר למלך בטקס מרשים.
ומה עלה בגורלה של מגדה? בתבונה פוליטית ראויה לציון, מגדה שכנעה את אהובה לא להפוך אותה למלכה הרשמית. בשקט ובהיחבא היא חזרה לרומניה שם הקימה חצר קטנה והמשיכה לחיות לצדו של קרול. בשנת 1953 נשא קרול את מגדה לאישה ובכך הפכה הנערה הפשוטה מבוקרשט לנסיכה יהודיה, הראשונה מאז חורבן בית שני. כעבור 25 שנה, ב-1977, נפטרה. על מצבתה נכתב "כאן טמונה בתו של הרוקח זאב (וולף) שוורץ".