בלוג

מירה (מריה) סחנובסקי הייתה דמות מרתקת אך שנויה במחלוקת, שהייתה מוכנה ללכת רחוק מאד למען האידיאולוגיה. חייה הקצרים היו אפופי סודות ומסתורין. ילידת תחום המושב שהתאהבה במהפכה הקומוניסטית, עשתה קריירה צבאית מרשימה והפכה לאישה הראשונה בדרגה מקבילה לאלוף בצבא האדום. סיפורה הסתיים, כמו כל כך הרבה דומים, כשנפלה מתחת לגלגלי מכונת הטיהורים הרצחנית העיוורת של סטלין. סחנובסקי נולדה בשם מירה גץ. בטפסים רשמיים היא תמיד כתבה על עצמה שנולדה בווילנה בשנת 1897 במשפחה יהודית ממעמד הביניים ואבא שלה היה מורה פשוט בתיכון. בפועל, שנים רבות לאחר מותה התברר שאביה היה פקיד בכיר בממשל המקומי, מידע שהיה כנראה מזיק לה אם[…]

לקראת אמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת הוקם קיבוץ חדש בתל עבדון אשר בגליל המערבי. עמל רב הושקע בבנייתו אך לא נותר ממנו זכר – אלא על מסך הקולנוע בלבד. אותו קיבוץ הוקם על מנת שסופיה לורן, בשיא יופיה וחינה וזמן לא רב לאחר זכייתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר, תוכל לעכס בו במכנסונים זעירים וחולצה כחולה. כוכבת הקולנוע האיטלקיה היפהפיה נחתה בארץ ב-29 ביולי 1964 וטיילה כאן במשך עשרה ימים לפני תחילת צילומי הסרט "יהודית" שלשמם הגיעה. היא ביקרה בקיבוצים ובמחנה צבאי והזילה דמעות במוזיאון לוחמי הגטאות. בזמן שהותה כאן לנה הכוכבת בסוויטה של מלון דן כרמל בחיפה (צוות הצילום[…]

בשנים הראשונות אחרי מהפכת אוקטובר סבלה המדינה הסובייטית החדשה מרעב. הניסיון להחיל "מדיניות כלכלית חדשה" נכשל כישלון חרוץ ותושבי הערים והכפרים נאלצו לעמוד שעות ארוכות בתור כדי לקנות מוצרים בסיסיים כמו לחם, מלח, גפרורים, נפט לחימום ואם יתמזל מזלם, קצת דג מלוח. למרות הרעב, המשיך השלטון הקומוניסטי לייצא חיטה למדינות אחרות ולשדר כלפי חוץ תמונות הצלחה. אחת מתמונות ההצלחה האלה היו הקולחוזים, הלחם מילים "משק שיתופי" ברוסית. חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת, אלא התחלקו בתוצרת וברווחים שקיבלו מהמדינה. כלפי חוץ זו הייתה אידיליה, אבל בפועל המדינה פשוט החרימה לאותם משקים כמעט את כל מה שאפשר: חיטה, בשר, עופות, ביצים ועוד,[…]

"אצלנו בבית לא דיברו על שום דבר שקשור לשואה או לפרעות", מספרת אילנה בר-גיל ממודיעין. "כשאמא התחילה לקבל רנטה מגרמניה הייתי בהלם. ואז לאט-לאט היא התחילה לספר. ב-1945 דינה, אמא שלי, הייתה בת 9, אמצעית בין ששה אחים ואחיות. היא לא זוכרת הרבה מהפוגרומים, אבל זוכרת שכל הזמן הייתה רעבה. הם חיפשו אוכל בפחים ויום אחד היא מצאה פרוסת לחם שהייתה עליה צואה של עכברים. אבל היא הייתה כל כך רעבה, שפשוט העיפה את הצואה עם האצבעות ואכלה את הלחם". לוב נכבשה על ידי הבריטים מהשליטה האיטלקית-גרמנית כבר בינואר 1943 והשליטה הבריטית ביטלה את חוקי הגזע, הדיכוי וההשפלה נגד היהודים[…]

בסוכות מזמינים אושפיזין לסוכה. אושפיזין, כידוע, זה אורחים בארמית. על פי האמונה היהודית, בכל יום משבעת ימי החג מגיעים אושפיזין להתארח אצלנו בסוכה – אחד בראש והאחרים מתלווים אליו. סדר האושפיזין קצת משתנה בין המסורת האשכנזית לזו המזרחית. אברהם, יצחק ויעקב הם תמיד שלושת הראשונים, על זה אין ויכוח. אחר כך סדר המוזמנים מבין יוסף, משה, אהרן ודוד, קצת משתנה בין המנהג האשכנזי שהולך על פי הזוהר לבין המנהג הספרדי והחסידי שמתבסס על האר"י. יש גם כאלה שמזמינים את שלמה המלך בשמיני עצרת, או שומרים כסא לאליהו הנביא, כי חג בלי אליהו זה לא חג. ככה לפחות זה היה פעם,[…]

בין השנים 1502 ל-1504 ניהלה האינקוויזיציה בקורדובה חקירה נגד חואן דה-קורדובה ממברק (Membreque), שופט ואחד מנכבדי העיר. התארים הללו לא עמדו לזכותו כשנאלץ להתמודד עם האשמה חמורה, ברוח הזמן: הוא הואשם כי קיים את "צום היהודים" בביתו ועוד בחברת אנשים אחרים. כתב האישום התבסס על עדות השפחה המוסלמית שעבדה במשק ביתו של השופט. השפחה העידה כי בעל הבית ואורחיו רחצו, לבשו גלימות לבנות והאזינו יחד לדברי הרב שהיה ביניהם. החקירה, ככל הנראה, הייתה מבוימת. הנאשם הבין במהרה שאין טעם להגן על עצמו. יחד עם אורחי ביתו הם היו בין 107 בני האדם שנשרפו למוות באוטו-דה-פה (טקס הכפרה והענישה הפומבי). חלקם[…]

היו לה המון סיבות למה לא לנסוע למוסקבה. ישראל הייתה בת פחות מחודש, מלחמת העצמאות בעיצומה, והיא בעיצומה של שליחות לגיוס תרומות בארה"ב. את קייב, שאז עדיין הייתה חלק מהאימפריה הרוסית, היא עזבה בגיל 8 לארה"ב יחד עם משפחתה בחיפוש אחרי פרנסה וחיים חדשים. אפילו רוסית היא לא ידעה. ובכלל, סוף סוף יש מדינה יהודית עצמאית והיא רצתה לגור בישראל. מצד שני, היא הייתה שליחה ממושמעת ומסורה, אז אחרי כמה חילופי שיחות טלפון וחלופת מברקים עם שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר נתנה את הסכמתה להתמנות לצירה של מדינת ישראל בברית המועצות. בספרה האוטוביוגרפי "חיי" היא מודה שקיוותה לחזור לישראל[…]

התיעוד והעדויות המצולמות שנותרו בידינו מהמכביה הראשונה במרץ 1932 מתמקדים באירועים כמו המצעד ברחוב אלנבי או משק כנפי ההיסטוריה כשהנציב העליון נכנס לאצטדיון שנבנה בחופזה ומתיישב ליד האנשים שיהפכו לרחובות זמן לא רב אחר כך – מלצ׳ט, ביאליק, סוקולוב, הנרייטה סולד ורבים אחרים. הרמה הספורטיבית הייתה טובה יותר מהאירוע החברתי שהוא המכביה היום. השתתפו בה למשל סיריל קוף, בעתיד אלופת ארצות הברית במשוכות, או ולדיסלב הכט הצ׳כוסלובקי, שבדירוגי אותם ימים הגיע למקום השישי בעולם בטניס. בנבחרת פולין, שסיימה כצפוי ראשונה, היו הרבה אלופי פולין באתלטיקה, היאבקות ואגרוף. אבל מי שחיפש זוהר ואבק כוכבים אמיתי במכביה הראשונה היה צריך לעזוב את[…]