"בשביל להצליח בהשקעות אין צורך להיות גאונים. כל עוד יש לכם IQ גבוה מ-25, כל מה שצריך הוא לשלוט בדחפים שגורמים לאחרים לטעות." שליטה בדחפים, איפוק, קור רוח. לא פלא שהאיש שהציטוט הזה רשום על שמו, הוא אותו אחד שטבע את המונח המפורסם "המלחמה הקרה".
גיבור סיפורנו השבוע סימן וי כמעט לצד כל קלישאה שהנפיקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – בן למהגרים יהודים עניים מאירופה שרשם הצלחה מסחררת בבגרותו, השיג את המיליון הראשון בגיל 30, התחכך בשועי עולם, והיה חבר במועדונים שמעולם לא יקבלו אתכם כחברים.
אבל הוא לא היה רק התגשמות החלום האמריקאי, אלא הרבה יותר מזה. היה לו את האקס פקטור. שילוב של פיקחות, נוכחות ממגנטת, צניעות ומעל הכל אינטליגנציה מדינית נדירה – בזכות כל אלה הפך ליועצם של לא פחות משבעה נשיאים אמריקאיים!
ברנרד ברוך נולד ב-1870 למשפחה יהודית שהיגרה מגרמניה לארה"ב עשור וחצי קודם לכן, בתקופה שכונתה "העידן הגרמני של יהדות אמריקה". הגירה זו נחשבה לדור הראשון של יהדות אמריקה, מתוכו יצאו משפחות אצולה עתירות ממון, כמו לוי-שטראוס וגוגנהיים. משפחת ברוך השתקעה בקמדן, דרום קרוליינה, אך בשנת 1881, בעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את האזור, נאלצה לעבור לעיר ניו יורק.
הוריו של ברוך ייעדו לו קריירה ברפואה, בדומה לאביו, סימון ברוך. אולם עד מהרה כישרונו במתמטיקה ויכולתו לערוך חישובים במהירות מסחררת, הסיטו את מהלך חייו מהתכנית המקורית. לכולי עלמא היה ברור כי יכולותיו של התכשיט יסייעו פחות בניתוח פציעות ומחלות, ויותר בניתוח מניות ותחזיות פיננסיות.
את העבודה הראשונה בתחום הפיננסים השיגה לו אימו בלה, ששכנעה סוחר ארביטראז' בשם יוליוס קוהן לתת צ'אנס לבן יקיר לה ללא שכר. בהמשך התמקצע בבית השקעות "האוסמן אנד קומפני" שם התבלט מיד מעל שאר הברוקרים. מהר מאוד שמו הלך לפניו כגאון פיננסי והכסף הגדול החל לזרום לכיוונו.
"ספקולטור הוא מי שמשקיף על העתיד, ועושה משהו לפני שהוא מגיע", אמר כשנשאל מה סוד קסמו. כדי להיות בלתי תלוי רכש לעצמו עמדה בבורסה לניירות ערך ב-19 אלף דולר ומאז סחר במניות באופן עצמאי. לאור סירובו להצטרף לבתי ההשקעות הגדולים הוא זכה לכינוי "הזאב הבודד של וול סטריט".
בהגיעו לגיל 30 צבר ברוך את המיליון הראשון שלו, אחרי שרכש מניות סוכר בחסר ומכר אותם רגע לפי הנפילה. "אחרי המיליון הראשון כבר אין לך בעיות", נהג להתבדח, "כסף מושך כסף". בזכות הכסף שמשך עוד כסף רכשו ברוך ואשתו הטריה, אנני גריפין, את אחוזת Hobcaw Barony במחוז ג'ורג'טאון, דרום קרולינה, שהשתרעה על פני 64 דונם. במרוצת השנים הקדישו בני הזוג את הונם הרב לשלל פעילויות פילנתרופיות, שהחשובה מכולן הייתה הקמת "מכון ברוך" שעסק במחקר של מחלות שיתוק וסיעוד.
כל אלו אמנם הישגים לא מבוטלים כלל וכלל, אך ממש לא יוצאי דופן בקרב יהודים רבים מהדור השני להגירה היהודית באמריקה. הסיבה שברנרד ברוך נכנס לפנתיאון ההיסטוריה האמריקאית לא נעוצה בכישוריו לייצר כסף יש מאין, אלא בהשפעתו המכרעת על הפוליטיקה של המעצמה מספר אחת בעולם.
את הצעד הראשון בעולם הפוליטיקה האמריקאית עשה ברוך כיועצו הכלכלי של הנשיא וודרו וילסון בשנת 1916. בזכות עצות הזהב שסיפק לוילסון מינה אותו האחרון בזמן מלחמת העולם הראשונה למועצת התעשיה המלחמתית וב-1919 התלווה ברוך לווילסון בועידת השלום בפריז.
מאז, כמו פורסט גאמפ בגרסא היהודית והמעונבת, נכח ברוך בכל האירועים המרכזיים בהיסטוריה האמריקאית של המאה ה-20, והכל בהתנדבות ללא שכר. אחרי וילסון התמנה ליועצו של הנשיא הרדינג, ולאחר מכן העניק את שירותיו לנשיאים קולדיג' והובר. בשנות ה-30 של המאה הקודמת לחש באוזנו של הנשיא רוזוולט בזמן המשבר הכלכלי הגדול, ויחד רקחו השניים את תכנית הניו-דיל שחילצה את אמריקה מהבוץ. במהלך מלחמת העולם השנייה מינה רוזוולט את ברוך ליועץ מיוחד לענייני מלחמה ועל פי ההערכה עצותיו של האחרון חסכו לבעלות הברית שנתיים בייצור טנקים ומפציצים – מהלך שהפתיע את היטלר ויצר יתרון משמעותי לבעלות הברית.
עם סיום המלחמה מונה ברוך על ידי הנשיא טרומן כחבר בוועדה לאנרגיה אטומית, במסגרתה טבע את המונח "המלחמה הקרה". ההשפעה יוצאת הדופן של של ברוך הגיעה עד שנות ה-1960, כשהנשיא קנדי נהג להגיע תכופות לאחוזה המשפחתית בג'ורג'טאון כדי להתייעץ עם ברוך בנושאים מדיניים, כמו לא מעט מפורסמים נוספים כמו ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל, שהיה חבר קרוב של ברוך, הגנרל האמריקאי ג'ורג' מרשל והמו"ל הידוע ראלף פוליצר.
אם עד כה מצטיירת בפניכם דמות מרוחקת ולא נגישה, מעין מיליונר גבוה מצח שחולק חמצן רק עם אנשים שפותחים בפניהם את הדלת – טעות בידיכם. למרות שהיה עשיר ומפורסם, ואף על פי שתמונתו התנוססה חדשות לבקרים בעיתונות האמריקאית, תחביבו של ברוך היה לנהל שיחות על אקטואליה עם עוברי אורח בסנטרל פארק.
אחת האנקדוטות המפורסמות אודות צניעותו הייתה סירובו שיסיעו אותו לבית הלבן. במקום זאת העדיף המדינאי היהודי המפורסם לשבת על ספסל בפארק לאפייט הסמוך, ולהמתין לאיתות שהנשיא מוכן להיפגש איתו. עד כדי כך היה הספסל מזוהה עם ברוך שלימים כונה "הספסל של המדינאי". פעם אחת אפילו קיבל מכתב עליו התנוססה הכתובת "ברנרד ברוך, הספסל בפארק לאפייט, וושינגטון די.סי". ב -16 באוגוסט 1960, יום הולדתו התשעים של ברוך, התקינה עיריית וושינגטון ליד הספסל המפורסם לוח ברונזה לכבודו של ברוך. מי שיגיע לשם מוזמן לדמיין בעיני רוחו את ברנרד ברוך הקשיש יושב עם עוברי אורח ומספר להם את סיפור חייו. פורסט גאמפ כבר אמרנו?