אוסקר שינדלר השתמש במפעל האמייל שלו ככיסוי להצלת יהודים, יאן ואנטונינה ז'בינסקי עשו זאת באמצעות גן החיות בניהולם, ויאפ פנראט ההולנדי הבריח יהודים בעודם מחופשים לפועלי בניין. כולם הוכרו כחסידי אומות עולם. ובצדק. השאלה היא מדוע מי שהציל חיים של אלפי יהודים רק בעזרת ידיו, לא זכאי גם הוא לאותו כבוד?
פליקס קרסטן נולד בשנת 1898 בעיר טרטו (כיום אסטוניה). כחייל בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, הגיע לפינלנד ולאחר שהפך אזרח – השתקע בהלסינקי, שם החל ללמוד פיזיותרפיה. מאוחר יותר עבר לברלין לצורך לימודים מתקדמים אצל מומחה לרפואת המזרח בשם ד"ר קוּ. מששב האחרון לארץ הולדתו, טיבט, הפקיד את הקליניקה שבבעלותו בידיו הנאמנות של תלמידו המוכשר. ואילו ידיים אלו היו.
השמועות אודות ידי הפלא של ד"ר קרסטן עברו מפה לאוזן ועד מהרה התפוצץ יומנו בהזמנות לטיפולים מכל המי ומי באריסטוקרטיה של רפובליקת ויימר – רוזנים ורוזנות, נסיכים ונסיכות דוכסים ודוכסות. אפילו מלך רומניה בכבודו ובעצמו מצא מזור לגופו הדואב בקליניקה של הדוקטור. המוניטין שלו כמרפא אלטרנטיבי שמתמחה בעיסוי רפואי הוביל לרווחה כלכלית שאפשרה לד"ר קרסטן לרכוש בית רחב מידות בפרבר יוקרתי של ברלין. כיאה למעמדו נשא לאישה ארית מהמעמד הגבוה, והעתיד נראה ורוד.
מיחושי קיבה קשים הפגישו בין ד"ר קרסטן לבין ראש האס-אס ואדריכל הג'נוסייד היהודי, היינריך הימלר. מגע קסם ידיו של קרסטן לא אכזב. הימלר החלים מכאבי הבטן ועם הזמן התמכר לידי הזהב של קרסטן וביקש למנותו לרופאו הצמוד. ניסיונותיו של המרפא המהולל להתחמק החזיקו מעמד עד שהימלר הציב בפניו שתי אפשרויות – להתמנות לרופאו האישי או להישלח למחנה ריכוז. הוגי המוסר התועלתני, בנת'ם ומיל, מן הסתם היו גאים במרפא האטלרנטיבי מאחר ובחירתו, הלכאורה אנוכית, הובילה להצלתם של אלפי בני אדם.
בזיכרונותיו מתאר ד"ר קרסטן כיצד השהות הצמודה להימלר הפכה אותו למעין כומר הוידוי של האחרון. "בודהה הקוסם" נהג הימלר, שטוף האמונות התפלות, לכנותו. המשרה העניקה לקרסטן נגישות למידע אודות הזוועות שמבצע המשטר הנאצי. קרסטן הבין כי יד הגורל שהעניקה לו את ידי הזהב, היא אותה יד גורל שזימנה לו להציל חיים. השיטה הייתה פשוטה: "עיסוי תמורת חיים". ד"ר קרסטן הפסיק לגבות כסף עבור הטיפולים בהימלר ובמקום זה נהג להציג לאחרון פתק בזמן העיסוי עם בקשות שחרור של אסירי מחתרת, שבויים במחנות עבודה, הומוסקסואלים ועוד. הימלר הציץ בפתק וההוראה בוצעה.
השיטה, במסגרתה הציל קרסטן מאות בני אדם, העמידה אותו בסכנה תמידית. מאחורי חזות פקיד הבנק של הימלר הסתתרה מפלצת רצחנית ולא יציבה ולמרות מעמדו הייחודי של הדוקטור מצב רוחו של הימלר היה לא צפוי. בזיכרונותיו מספר קרסטן כי הימלר נהג להתלוצץ בהומור השטני האופייני לו כי "בכל עיסוי שהוא עושה לי, גוזל ממני ד"ר קרסטן חיי אדם אחד". כשניסה באחת הפעמים לבקש מהימלר לשחרר טרנספורט של יהודים, זכה קרסטן למבט מצמית. גם בקרב הקצונה הנאצית קנאותו של הימלר לאידיאולוגיה הארית ומחויבותו לטיהורה של אירופה מיהודים נחשבה אדוקה וקיצונית במיוחד.
רק בשלהי המלחמה חל שינוי בעמדתו של הימלר כלפי היחס שיש לנקוט ביהודים, מסיבות תועלתניות בלבד, כמובן. בדומה ל-"מורו ורבו" הפיהרר, שגם ברגעיו האחרונים לחייו האמין שכל צרות העולם מקורן ב-"מרעיל האוניברסלי של כל העמים – היהדות הבינלאומית" (מתוך צוואתו הפוליטית של היטלר) ובכך למעשה ייחס ליהודים כוחות-על דמונים דמיוניים, גם הימלר האמין שהיהודים הם כל-יכולים ולכן צריך להשמיד אותם. כל זה היה נכון בעבר. עכשיו, כשגרמניה עומדת בפני תבוסה, אולי, כך חשב, הגיע הזמן לנצל את כוחם של אלו שעד לפני רגע נחשבו בעיניו כמקקים וחרקים, כדי להשפיע על בעלות הברית לחתום על הסכם שלום. זה היה הרקע לפגישה הסודית שנערכה בין הימלר לבין נציג הקונגרס היהודי העולמי בשבדיה, נורברט מזוּר. מי שארגן את הפגישה לפרטי פרטים היה מיודענו, ד"ר קרסטן, שזיהה את השינוי שחל ביחסו של הימלר ליהודים, ואף נידב את ביתו בברלין לטובת הפגישה.
התאריך 20/4/1945 אולי אומר משהו לחובבי הטריוויה שבינינו. באותו לילה כינס הפיהרר את האנשים הקרובים אליו, בניהם גם הימלר, כדי לחגוג את יום הולדתו ה-56. בחוץ רעמו תותחי הארטילריה של הצבא האדום שצבאו על שערי ברלין. זה היה יום הולדתו האחרון של היטלר. הוא כבר לא יזכה לשנה הבאה. בשלב מסוים של הערב נפרד הימלר מהיטלר ויצא לפגישה עם הנציג היהודי. אפשר רק לשער כיצד היה מגיב היטלר לוּ ידע ש"היינריך הנאמן" ממשיך ישר מהמסיבה לפגישה עם נציג "היהודים המשוקצים".
בשעה 2:20 בלילה נעצרה מכוניתו של הימלר ליד ביתו של קרסטן בהרצוולדה, צפונית לברלין. בספר "הדוקטור של השטן – פליקס קרסטן והמזימה הסודית להפנות את הימלר נגד היטלר" שכתב ההיסטוריון האמריקאי ג'ון ה. וולר, מתוארת הפגישה בין הימלר, מזוּר וקרסטן על פני עמודים רבים. במהלכה נשא הימלר נאום בן שעתיים וחצי שהיה מופע מרהיב של הצטדקות מגוחכת, מלווה בשקרים ופליטות גזעניות. מזוּר וקרסטן שמרו על קור רוח. לנגד עיניהם עמדה מטרה אחת – לנצל את האירוע כדי להציל כמה שיותר יהודים. ואכן בסיום הפגישה מטרתם הושגה. הימלר חתם על פקודת שחרור של כמה אלפי אסירי מחנות ריכוז ומחנות עבודה, רובם נשים צעירות יהודיות שהועברו לשוודיה וניצלו. בין נשים אלו הייתה גם טניה צבי, אשתו לעתיד של חתן פרס ישראל וחבר הכנסת לובה אליאב.
לאחר המלחמה היגר ד"ר קרסטן לשוודיה ונפטר שם בשנת 1960. ילדיו עדיין ממתינים שמדינת ישראל תתעשת ובנוסף לשתי המתנות שכבר קיבל מאלוהים – ידי זהב ולב זהב – תעניק סוף סוף לאביהם, בערב יום השואה הבין-לאומי 2018, תואר "חסיד אומות עולם".