ההיסטוריה היהודית מלאה בעלילות גבורה על חגיגת סדר פסח בסתר, בתקופות ובמקומות שבהם היה צריך להסתיר את הזהות היהודית שלך על מנת לשרוד. הכמיהה לחגוג את חג החירות גם בתנאים של חוסר חירות היא מובנת מאוד; בפסח חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, ובימים הקשים ביותר, חג הפסח מזכיר כי חירות היא אפשרית.
סדר פסח סודי כזה הוא "סדר חמישי" – מנהג היסטורי חשאי ומסוכן מימי האינקוויזיציה הספרדית שזכה בשנים האחרונות לתחייה בדרום איטליה. זהו למעשה סדר מיוחד, עם היסטוריה ומנהגים ייחודיים, שנערך לא בלילה הראשון של חג הפסח, אלא, כפי שמעיד שמו, בליל החמישי של החג.
"סדר חמישי" הוא הסדר של האנוסים, או ה"מראנוס" – הכינוי הפוגעני ליהודי ספרד ופורטוגל שנאלצו להתנצר במאות ה-15 וה-16, אך המשיכו לעסוק ביהדות בסוד או נחשדו בכך. המונח "קריפטו-יהודים" הוא המונח האקדמי המקובל והתקין לתופעה של יהודים שדבקו באמונתם בסתר בעוד שהצהירו פומבית כי התנצרו, ואילו "מראנוס", (חזירים בספרדית), היה כינוי הגנאי שבו הנוצרים קראו להם. "מראנוס" הוא גם שמו של הציור המפורסם ביותר של הצייר היהודי-רוסי משה מימון מסוף המאה ה-19; חוקרים מאמינים כי האירוע המתואר באותו ציור איקוני הוא "סדר חמישי".
ב-1478 נוסדה האינקוויזיציה הספרדית על ידי "המלכים הקתוליים", הלוא הם פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה – הפאוור-קאפל של ממלכת ספרד במעבר מימי הביניים לעת החדשה. בימי האינקוויזיציה כמובן שלא היה מספיק להתנצר, שכן גם היהודים שהתנצרו המשיכו לעורר את חשדם של השלטונות. וכדי לתפוס מומרים שממשיכים לנהוג כיהודים בסתר, הוצע פרס לכל מי שעבד במשקי בית של יהודים מומרים אם יצלחיו לתפוס אותם מנקים את הבית מחמץ לפני חג הפסח. המשרתים והמנקות היו מלשינים לשלטונות ובבוא ליל הסדר, חיילי האינקוויזיציה היו מתפרצים לבתים ובודקים אם מישהו בהם חלילה שר "מה נשתנה".
מצד שני, למשפחות היהודים הללו היו גם שכנים נוצרים טובים שרקחו תוכנית לעזור לשכניהם היהודים. תוך סיכון חייהם, עודדו הנוצרים הללו את שכניהם היהודים לערוך סדר, לא בלילה הראשון כמקובל, אלא כדי לא לעורר את חשדות השלטונות, דוקא בלילה החמישי. האגדה מספרת שמנהג הסדר החמישי התפשט ברחבי ספרד ופורטוגל, והגיע לאיים סיציליה וסרדיניה וגם אל תוך יבשת איטליה. ישנם סיפורים על משפחות נוצריות שאפשרו לשכניהם היהודים להתגנב למרתפים שלהם, להכשיר אותם לפסח בסתר ולקיים בהם ליל סדר סודי ביום החמישי של פסח, שבו החיילים כבר לא עשו פטרולים כדי לתפוס יהודים מנשנשים מצה.
כל זה היה לפני יותר מ-500 שנה. אך בשנים האחרונות קהילות של צאצאי אותם אנוסים חזרו לחגוג את ליל הסדר בלילה החמישי של פסח. האחראית להחייאת מנהג "סדר חמישי" היא הרבה ברברה איילו – רבנית אמריקאית שנולדה ב-1947 בפיטסבורג, פנסילבניה, למשפחה ממוצא יהודי-איטלקי ולאחר שעברה חזרה לארץ אבותיה נהייתה הרבנית הראשונה באיטליה. ובלי קשר למגדר, היא גם הרבה הלא-אורתודוקסית הראשונה של איטליה.
אביה של איילו נולד בעיירה סראסטרטה במחוז קלבריה בדרום-מערב איטליה, ולפני כעשרים שנה איילו חזרה לשם במטרה לגלות למקומיים את השורשים היהודיים שהם לא ידעו שיש להם. איילו גילתה בכפרים של קלבריה משפחות קתוליות רבות שבפועל, ביומיום, שמרו על מסורות יהודיות מבלי לדעת מאיפה המנהגים הללו הגיעו ומה משמעותם, מה שמצביע שהן ככל הנראה צאצאים של אותם אנוסים שהיו יהודים בבית ונוצרים בחוץ. וזה מאוד הגיוני לאור העובדה שעד לימי האינקוויזיציה, כמעט מחצית מתושבי קלבריה היו יהודים.
איילו הקימה במקום קהילה יהודית ואת מרכז התרבות האיטלקי-יהודי של קלבריה והיא עוסקת בחיבור צאצאים של משפחות אנוסים לשורשים היהודיים שלהם; רבים מאותם יהודים למעשה גילו את ההיסטוריה המשפחתית שלהם רק לאחרונה, בזכות הפעילות החברתית של איילו.
בין היתר היא הביאה לקאמבק של "סדר חמישי". בפסח 2005, כשהיא היתה חדשה באיטליה, היא אירגנה בסיציליה את ליל הסדר הציבורי הראשון מזה 500 שנה. באותו אירוע היא שמעה לראשונה את הסיפור על אודות מנהג ה"סדר החמישי". היא כל כך התרגשה מהסיפור שהחליטה להחיות את המנהג, וכבר עשרים שנה שהוא נהוג בקלבריה, סרדיניה ומקומות אחרים באיטליה.
"סדר חמישי" שונה לא רק ביום שבו הוא מצוין אלא גם במנהגיו. את הערב פותחים בהדלקת נר לזכר היהודים שנרצחו ועונו בימי גירוש ספרד. בזמן דקלום עשר המכות משפריצים יין לתוך קופסת פח וכשהיא מתמלאת, היא נלקחת לפינה מרוחקת של הגינה עם האזהרה, "שיישארו אויבינו רחוק מדלתנו". ב"דיינו", אורחי הסדר מקישים זה על זה בגבעולי בצל ירוק המסמלים את קול השוטים ששימשו להכות את העבדים העבריים. וכמובן שב"סדר החמישי" שרים בלדינו.
צלחת הסדר היא מעין סל ארוג מכוסה ברשת משי, ובתוכו חסה רומית (מה שאצלנו מכונה חסה ערבית) במקום חזרת וגבעולי סלרי בתור כרפס. ואילו הביצה המסורתית בצלחת הסדר האיטלקית היא חומה, כי היא נצלתה במשך שעות עם קליפות בצל, חומץ וזעפרן.
המנה העקרית ב"סדר חמישי" היא כבש צלוי ו"מינה" – פשטידת בשר, תרד ומצה, מעין לזניית פסח שמקורה בספרד. לצד הכבש הצלוי (שמשמש כאן גם כזרוע בצלחת הפסח, ויש להודות כי מדובר בזרוע סימפטית יותר מכנף העוף המכובס שרובנו מכירים) מוגש סלק אדום המסמל את דם הכבש על מפתן הדלת שהציל את הבנים הבכורים היהודיים.
אך הדבר המיוחד ביותר היא העובדה שמזמינים אל "סדר חמישי" חברים נוצרים, שכן האירוע מסמל, בין היתר, את החשיבות של העזרה והערבות ההדדית בין יהודים לשכניהם הלא-יהודים בתוך הקהילה, והעמידה המשותפת שלהם נגד שלטנות הרשע. ל"סדר חמישי" מזמינים את החברים והשכנים הנוצרים ומודים להם על העזרה שהם נתנו ליהודים באותם ימים רחוקים, ואיפשרו להם לקיים את יהדותם הרחק מעיני השלטונות הרצחניים.
(הסרטון: "האנוסים" מאת סוהיני טל. מתוף תצוגת הקבע, אנו – מוזיאון העם היהודי