אפקט הפרפר שהפך את חביבה מסיכה (מסיקה) ליהודייה התוניסאית המוכרת בעולם כנראה, התחיל חמישים שנה לפני שנולדה והופיע דווקא בצורת חיידק ולא פרפר. הכוונה היא לחיידק השחפת שתקף תינוק בשם אדגרדו מורטארה, שנולד בשנת 1851 למשפחה יהודית מהעיר בולוניה שבאיטליה. התינוק שגסס בין חיים ומוות, נלקח לילה אחד בסתר על ידי האומנת שלו, נוצרייה בשם מוריסי, לכנסיה המקומית, שם הוא הוטבל כדת וכדין. האומנת הרחמנייה קיוותה שבעקבות ההטבלה ישו הרחום יחוס על העולל האומלל. והנה, נס – אדגרדו אמנם החלים. הבעיה הייתה שסיפור הטבילה נחשף ברבים ומאחר ובאותם ימים ממסד הכנסייה אסר על לא-קתולים לגדל קתולים, התינוק נלקח מביתו בכוח לכנסייה, שם הוא עבר חינוך מחדש ומאותו יום לא ראה את הוריו.
ובכל זאת, חוץ מהזהות יהודית משותפת – מה הקשר בין תינוק מבולוניה לזמרת מפורסמת מתוניסיה שנולדה כמה עשורים אחריו? ובכן, חטיפות של תינוקות יהודים לא היו נדירות בימים ההם, אבל סיפורו של התינוק היהודי מבולוניה זכה לחשיפה בינלאומית יוצאת דופן. שועי עולם, בניהם משה מונטפיורי, התגייסו לעזרת משפחת מורטארה והעוול ועגמת הנפש שנגרמו להורים, שעמדו חסרי אונים מול ממסד הכנסייה, עוררו את זעמם של יהודים ברחבי העולם.
אחד הלקחים המרכזיים שהפיקה הקהילייה היהודית הבינלאומית מפרשת אדגרדו מורטארה שחשפה, בין היתר, את חולשתם הפוליטית של היהודים, היה הצורך בייסודה של רשת בתי ספר יהודית מודרנית, מתוך מטרה להצמיח מתוכה מנהיגים צעירים. עד מהרה גויסו כספים ובשנת 1860 הוקמה כי"ח (כל ישראל חברים) הידועה גם בשם "אליאנס". הרשת שהחזיקה סניפים בכל רחבי העולם שמה דגש על לימודי מדעים, ספרות ואמנות לצד לימודי יהדות, כששפת הלימוד העיקרית הייתה צרפתית – שפת הקולוניאליזם הצרפתי ששלט בצפון אפריקה מאמצע המאה ה-19. קיימת הסכמה מקיר לקיר בקרב היסטוריונים כי לרשת "אליאנס" היה תפקיד מכריע בתהליך חשיפת יהודי צפון אפריקה לערכי המערב. כך מעז יצא מתוק, והחיידק שתקף את התינוק הבולונזי הציל מאות אלפי ילדים יהודים ויהודיות מחיים של בּורות ועוני. ביניהם גם את גיבורת סיפורנו – חביבה מסיכה.
בספרו "יהודי תוניסיה וארצות מוסלמיות אחרות" מציין ההיסטוריון פרופ' ירון צור את השפעתו הקריטית של בית הספר "אליאנס" שבתוניס בעיצוב אישיותה של מסיכה ואת חיזוק תחושת הגאווה שלה כאישה יהודייה שווה בין שווים. סיפורה כמו נרקח מעלילות הסרט הערבי של יום שישי בשילוב טלנובלה דרום אמריקאית. היא הייתה מולטי-טאלנט הרבה לפני שהמונח הומצא: זמרת מחוננת, שחקנית תיאטרון ואמנית אמיצה שחוותה הצלחה בינלאומית בגיל צעיר וניהלה חיי אהבה חופשיים, בימים בהם חופש היה מונופול גברי מוחלט.
מסיכה נולדה לזוג הורים עניים שחיו ברובע היהודי "אל-חארה" בעיר תוניס שהעניקו לה את השם מרגריט. על השנה בה נולדה קיימת מחלוקת בין כמה וכמה מקורות כאשר האפשרויות השונות שהוזכרו היו 1899, 1900 ו-1903. בכל מקרה, בגיל צעיר היא התייתמה ועברה להתגורר בבית דודתה. הלימודים בבית ספר "אליאנס" יצרו בנפשה אהבה ומשיכה לערכי החופש והשוויון לצד זיקה עמוקה לתרבות היהודית-ערבית. כבר כילדה גילתה כישרון שירה ועד מהרה מצאה את עצמה כזמרת חתונות בקהילה היהודית. אבל נפשה יצאה אל מחוץ לגבולות הרובע היהודי, וכשתיאטרון ערבי חדש נוסד בעיר, היא קפצה על ההזדמנות. לא חלף זמן רב והזמרת הפכה לשחקנית פופולארית. עם הזמן ואהבת הקהל, זכתה לכינוי "חביבת הכל" ומכאן מרגריט הפכה לחביבה (HABIBA), שם הבמה שליווה אותה עד יומה האחרון. כפי שכותב פרופ' ירון צור "היו זמרות עם קול ערב משלה ויופי מושך יותר, אולם סוד הצלחתה היה טמון באישיותה יוצאת הדופן וביכולתה ליצור קשר חם עם הקהל". הזמרת, שהתאהבה בחיי התיאטרון, אימצה גם את אורח החיים הבוהמייני. היא ניהלה רומנים עם גברים ללא הבדל דת, גזע והרבה מין, ובין מאהביה היו יהודים, ערבים ונוצרים.
בנוסף לחיי האהבה החופשיים מצדה של אישה – תופעה שהייתה חריגה בעולם בכלל ובערבי בפרט – פרצה מסיכה את כל הגבולות בכל מה שקשור למעמד האישה. משהבינה את כוחה כפצצת רייטינג דרשה וגם קיבלה שכר שעלה פי כמה וכמה על זה שקיבלו השחקנים והזמרים הגברים. היא לא הסתפקה בכך והחלה לתבוע לעצמה תפקידים ראשיים בהצגות, גם אם אלה היו תפקידים גבריים. היא לא חששה לעורר סקנדל גדול בקרב ראשי הקהילה היהודית כששיחקה את דמותו של יוסף בהצגה "מכירת יוסף על ידי אחיו".
"ציפור האש", כינוי נוסף לו זכתה מצד מעריציה הרבים, לא נעצרה בתחומי תוניסיה ויצאה לכבוש את אולמות התיאטרון הגדולים של ברלין, ניס, פריז ומונטה קרלו. לרוע מזלה וכיאה להיותה אייקון תרבותי גדול, ייסדה כנראה מסיכה, שלא בטובתה, את "מועדון ה-27" הטראגי (במידה ואכן נולדה ב-1903, או באיחור של ארבע שנים, אם זה קרה ב-1899) – אהבה נכזבת של קשיש יהודי בשם אליהו מימוני, שחיזר אחריה ללא לאות, גדעה את הקריירה המפוארת של מסיכה שהייתה בשיאה – ואת חייה. מימוני לא קיבל את הדחיות החוזרות ונשנות לחיזוריו וביום פברואר מר ונמהר של 1930 הוא פרץ לביתה, שפך עליה חומר דליק ושרף אותה למוות. חביבה החזירה את נשמתה לבורא מקץ כמה שעות.
סיפורה יוצא הדופן, דמותה הסנסציונית והצלחתה חוצה הגבולות קיבעו את מעמדה של חביבה מסיכה כיהודייה התוניסאית המפורסמת בעולם. נכתבו עליה מחקרים, ספרים ומאמרים ואפילו הופק סרט תיעודי על חייה – מאורע שלא זכה לו אף יוצא תוניסיה יהודי מלבדה. חוקרי תרבות מעידים כי חביבה מסיכה מוסיפה עד היום להיות נערצת בקרב יוצאי תוניסיה – משכילים ופשוטי עם כאחד. חלקם נשבעים כי ברגע שנשמע ברדיו הסלסול הארוך שלה בשיר "יא לילי" המאזינים מתרגשים עד כדי כך שהם שוברים בשיניהם את פי בקבוק המשקה הנעוץ בפיהם.