את הכדורגל הביאו היהודים לאוסטריה בדרך קצת מוזרה. הסניף האוסטרי של משפחת רוטשילד ייבא לטירתו קבוצה של גננים אנגלים, ואלו הביאו איתם כדור ואת אהבת המשחק. וכך המשחק הראשון על אדמת המדינה התנהל על מדשאות האחוזה המרהיבה. אבל עם כל הכבוד לאנשי הממון האגדיים, את התרומה הקריטית ביותר לכדורגל האוסטרי – והאירופי – יניח דווקא יהודי אחר, כזה שמאס בבנקאות.
הוגו מייזל נולד ב-1881 בבוהמיה, צ׳כיה של ימינו ואז באימפריה האוסטרו-הונגרית. הוריו, לודוויג, שהיה בנקאי, ואמו קרולינה, ייעדו אותו לבנקאות והוא נשלח בן 12 לוינה ללמוד בבית ספר מסחרי. אבל הוגו הצעיר התרכז בתקופת הלימודים יותר בכדורגל. הוא התאהב במשחק החדש והצטרף למועדון הכדורגל והקריקט של וינה, שם היה חשוף עוד יותר להשפעה אנגלית. הוריו לא ויתרו ולהמשך לימודיו נשלח על ידם לפריז ולטרייסט, עד שבגיל 24 מצא את עצמו מאחורי שולחן בבנק.
מייזל לא ויתר על אהבתו הגדולה המקורית. הוא פצח בקריירה של שופט כדורגל והגיע במהירות לרמה בינלאומית. לפחות בתחום הזה לימודיו הגבוהים סיפקו לו כלי עבודה משמעותי: הוא שלט בגרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, צ׳כית, שבדית, ספרדית והולנדית. במקביל, קידם את ידיעותיו בצד המקצועי של המשחק וב-1913 הפך למאמן הנבחרת האוסטרית, רגע לפני שמנהיגי אירופה החליטו שיש דברים חשובים יותר מכדורגל ופנו למלחמת עולם שתהרוס את חייהם של עשרות מיליונים.
רגע לפני פרוץ הקרבות הביא מייזל לוינה מאמן אנגלי מבריק בשם ג׳ימי הוגן, שנדחה לחלוטין במולדתו. הוגן דגל בכדורגל של מסירות קצרות ותנועה טקטית מתואמת של הקבוצה ולא במרדף אחרי הכדור הארוך בו האמינו במולדתו. מייזל נתן להוגן את מה שלא קיבל באנגליה – חופש פעולה לעבוד כרצוני.
אבל כשפרצה המלחמה נעצרו כל האנגלים בעיר והוגן נשלח לבלות מאחורי סורג ובריח עד שיסתיימו הקרבות – עניין של שבועות ספורים, כך האמינו כולם. מייזל, ששירת בעצמו בחזית, הצליח לשחד את הסוהרים ולחלץ מהמאסר את הוגן ולהבריח אותו לבודפשט, שם מסר אותו לחבריו במועדון מ.ט.ק היהודי. התוצאה הייתה תשע אליפויות רצופות לקבוצה ההונגרית ומשקל הכובד של הכדורגל המרכז אירופאי שעבר והתמקם בהונגריה.
עם תום המלחמה מיהר מייזל להחזיר אליו את הוגן ולהגשים את חזונו לגבי הנבחרת האוסטרית. ראשית, הטיף באדיקות לכדורגל מקצועני. המקצוענות הגיעה לאוסטריה והאלופה המקצוענית הראשונה הייתה המועדון היהודי הכח וינה. מייזל היה מיודד מאד עם אנשי הכח, למרות שהוא עצמו השתייך למועדון ״אוסטריה וינה״, גם הוא מועדון יהודי אבל משתלב ומוטמע הרבה יותר בחברה האוסטרית.
עד תחילת שנות ה-1930 הנבחרת האוסטרית כבר הפכה לטובה באירופה. את הציר המקצועי הוגן-מייזל השלים במגרש כדורגלן בשם מתיאס סינדלר. מייזל המשיך לקדם את הדיון האינטלקטואלי במשחק וייסד פרלמנט פתוח בו אנשי רוח, אוהדים, מאמנים ואחרים דנו בהתפתחויות הכדורגל. לעתים פתח את הדיון אפילו לבחירת הרכב הנבחרת לקראת משחק.
במקביל מייזל התכתב ארוכות עם שני הטקטיקנים החשובים האחרים בכדורגל האירופי – הרברט צ׳פמן, מאמן ארסנל ששלטה בזמנו בכדורגל האנגלי, ו-ויטוריו פוצו שהחל לבנות את הנבחרת האיטלקית שתזכה בגביעי העולם של 1934 ו-1938. מייזל לא הפסיק לקחת את הכדורגל האירופאי כולו לשלב הבא. הוא הבין שכוחו של המשחק בבינלאומיות – ואחרי שלקח אותו למקצוענות, ואחרי שלקח אותו לאינטלקט הטקטי, ייסד את המפעלים הבינלאומיים הראשונים – גביע מיטרופה לקבוצות והגביע האינטר-קונטיננטלי לנבחרות. המשתתפות היו קבוצות ונבחרות ממרכז אירופה בעיקר – אבל כשאתם צופים בליגת האלופות של היום או באליפות אירופה לנבחרות – אתם צופים בחזונו של מייזל.
ההתרסקות הייתה אכזרית וכואבת, כמו כל ההומניזם האוסטרי וחלום ההשתלבות היהודית. את גביע העולם של 1934 הפסידה אוסטריה בחצי הגמר לאחר שמוסוליני אירח את שופטי המשחק בביתו ערב המשחק. הבלם האיטלקי מונטי יחבוט בפניו של סינדלר האוסטרי שידמם מול עיניו של השופט שלא עשה דבר.
הוגו מייזל מת מהתקף לב בזמן אימון ב-1937. החסד האחרון שעמד לו היה שלא נאלץ לצפות בהתמוטטות ארצו ומפעל חייו. ב-1938 הגיע האנשלוס וגרמניה תספח יחד עם אוסטריה גם את נבחרתה הלאומית. סינדלר, הלא יהודי, סירב לייצג את גרמניה. במשחק האחרון של נבחרת אוסטריה מול גרמניה תנצח הנבחרת של סינדלר תוך כדי שהוא חוגג בהפגנתיות מול תא הכבוד הנאצי. כעבור שבועות הוא ימות בנסיבות לא ברורות – רצח, התאבדות או תאונה. כעבור שנים, סינדלר נבחר לספורטאי האוסטרי הגדול בכל הזמנים ולכדורגלן האוסטרי הגדול במאה ה-20.
זה אמור היה להיות סוף הסיפור, אבל להוגו מייזל היה אח בשם ווילי, צעיר ממנו ב-14 שנה. הוא הפך לעיתונאי כדורגל וב-1934 קרא נכון את המפה והיגר לאנגליה, שם שירת במודיעין הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה הפך לעיתונאי הכדורגל הנחשב בעולם – כשהוא מיישם את הידע ששאב מאחיו. ב-1953 הוא מחליט לרכז את הידע של אחיו ותובנותיו שלו בספר בשם ״מהפכת הכדורגל״. העניין בכדורגל האירופי היה בשיאו אחרי תבוסות קשות של נבחרת אנגליה בזירה הבינלאומית והבנה שהאירופאים כבר עקפו את האנגלים.
שתי תובנות של ווילי מייזל בספרו היו נבואיות ממש. בביקור בברזיל הוא רואה את היכולת האישית של הנערים ברחוב וכותב שהשילוב בין היכולת הברזילאית לידע טקטי שמגיע מאירופה ייצור את אומת הכדורגל החזקה ביותר. נבואתו תתגשם במלואה.
בפרק אחר הוא מציע רעיון טקטי שאחיו רק החל לחשוב עליו בשלהי חייו. הוא מציע ״שבירה״ של התפקידים ואפשרות ששחקנים יחליפו תפקידים במגרש באופן גמיש. לימים יספר ריינוס מיכלס, מאמן נבחרת הולנד שיצרה את ה״טוטאל-פוטבול״, שספרו של מייזל הוא זה שנתן לו את ההשראה.