אם שמים בצד מקרי קצה, כמו חתונות חרדיות, ובוחנים את המיינסטרים של חתונות ישראליות לאורך 77 שנות קוממיות, השינוי שעבר מוסד החתונה הוא מפלצתי. לשאול איך הגענו מרבע עוף וסידור פרחים על מצע ספוג ירוק למצב שזרים מוחלטים מתחתנים מול המצלמות ב"חתונמי", זה כמו לשאול איך הגענו מכובע טמבל למילוי שפתיים בחומצה היאלורונית. כמו תמיד, התשובה היא: בהדרגה ואז בבת אחת.
בימי הצנע גם החתונות בארץ, מן הסתם, היו צנועות. בשנות ה-50 התחתנו בחצר של ההורים ואת האוכל הביאו מהבית. במתנה הביאו לחתן והכלה משהו שימושי לבניית בית בישראל – נגיד מגהץ, אך לעתים קרובות מדי זה נגמר בסיפולוקס. העשירים יותר שדרגו אירוע במלון מפונפן, אבל הסטנדרט בזמנו היה צנוע.
בשנות ה-60 נהגו לקיים חתונה באולם הקהילה הרלוונטי, נגיד בבית ההסתדרות, בבניין המפלגה אליה השתייכו ההורים, בבית החייל או באולם הספורט של בית הספר. ברוב המקומות לא היה מטבח, אז היו מביאים מהבית מגשים עם כריכים שוודיים, שזו שפה מכובסת לפרוסת לחם ועליה ממרח. את הבידור סיפקה להקת חתונות קטנה שניגנה להיטים רומנטיים, מפול אנקה ועד אלביס פרסלי, ובמתנה קיבל הזוג הצעיר סיר לחץ, סרוויס או…סיפולוקס.
כמו בהרבה תחומים אחרים, החברה הישראלית עברה שינוי משמעותי גם בכל הקשור לחתונות בשנות ה-70: הן נהיו גדולות ויקרות הרבה יותר. אם בעשורים הראשונים של המדינה הוזמנו לחתונה משפחה, שכנים וחברים קרובים, לפתע מעגל המוזמנים התרחב. שמלת הכלה כבר לא נתפרה אצל תופרת או עברה מיד ליד, ובערים הגדולות החלו להפתח סלוני כלות מקצועיים.
שנות ה-70 וה-80 – אז הכירו בני זוג בזכות השדכנית של המדינה, הלנה עמרם, והצטלמו על רקע טפט של שקיעה רומנטית בפוטו פרג' – היה תור הזהב של אולמות החתונות. רחוב המסגר היה רחוב החתונות של תל אביב, ובכל הארץ שגשגו אולמות עם שמות אקזוטיים ונוצצים כמו אולמי טוקסידו, נפטון, אואזיס, בון טון, קליפורניה וקליפסו. מלצרים בפפיון הגישו לאורחים ומזגו להם מיץ פז. למנה ראשונה הגישו חצי ביצה עם מיונז, ולמנה עיקרית בורקס עם רוטב פטריות מקופסה, לשון בקר או רבע עוף. עד שנות ה-80 בשר עדיין היה נחשב למותרות בקרב חלק גדול מהעם, כך שזו נחשבה מנה מכובדת ומשמחת לבב.
גם המוזיקה בחתונות התחילה אז להשתנות. היה זה תחילתו של עידן המישמש האקלקטי שכלל להיטי דיסקו, מוזיקה ים תיכונית לייט וקצת להיטים חסידיים מרימים. בסבנטיז ובאייטיז התפוצצה אופנת להקות החתונות בעלות השם כמו להקת הפסגות (בעלי להיט הענק "זינגרלה"), להקת שפתיים, להקת חצות, משה נוי והדולפינים, השגרירים ועוד ועוד. ולצד אולמות, להקות חתונה וכלות בשמלות קצפת – צמחו שני טרנדים חדשים: גני אירועים ודיג'יים.
בשלהי שנות ה-90 החלו חתונות להדמות יותר למה שאנחנו מכירים היום: בופה במקום הגשה של מלצרים לשולחן (בהמשך הבופה הפך לדוכני אוכל); מעטפות עם צ'קים במקום מתנות מבאסות; ואחוז הולך וגדל של מוזיקה ים תיכונית על רחבת הריקודים. בשנות ה-90 גם נכנס מנהג חילוני חדש: לקפוץ לקפריסין להתחתן בנישואים אזרחיים ואז לערוך בארץ את המסיבה עצמה (לפעמים עם חופה פייק, רחמנא ליצלן).
העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר הביאה לישראל מאות אלפי עולים שרבים מהם לא הוכרו כיהודים על פי ההלכה, ולכן לא יכלו להתחתן דרך הרבנות. ראו יתר הישראלים כי טוב, ויותר ויותר זוגות בחרו באופציה הזאת גם אם הם כן יכולים להתחתן דרך הרבנות. זה כמובן הפך גם לפתרון טוב לזוגות חד מיניים. ואם בניינטיז היעד העיקרי היה קפריסין (קרוב, זול וללא סרבול בירוקרטי), בתחילת שנות ה-2000 זוגות ישראלים נסעו להתחתן בפראג. בהמשך הצטרפו עוד ועוד יעדים, רחוקים יותר ויקרים יותר, ששילבו חתונה אזרחית עם חופשה רומנטית.
כבר לפחות 25 שנה שחתונות בארץ הן תעשייה מטורפת. רק על הלוק של הכלה עובדים מעצבי אופנה, מעצבי שיער ומאפרים מסביב לשעון כאילו היא ביונסה בהופעת מחצית של הסופרבול. "חתונות בישראל הן לרוב אירועים גדולים ויקרים מאירועים מקבילים במערב", מציינים בוויקיפדיה. "נכון לשנות העשרים של המאה ה-21, עלות הפקה של חתונה ממוצעת היא של כ-100 אלף שקלים".
המרכז לצמיחה פיננסית מבית בנק הפועלים רומז ש"אולי כדאי להפסיק עם השופוני", כדבריו. ומפרט: "ישראל היא חריגה עולמית בהוצאות הרבות שכרוכות מסביב לחתונה… בשנים האחרונות התעשייה הזו שהיתה גדולה ממילא, גדלה בצורה משמעותית והגיעה להיקף של מעל 20 מיליארד שקלים בשנה. ואם פעם היתה רק החתונה, היום הרבה זוגות מקפידים גם לעשות מסיבות אירוסין, חינה ומסיבות רווקים בחו״ל. כל אלו הפכו לסטנדרט של ממש". ועל מנת לצמוח פיננסית, מן הסתם כדאי להתחיל את חיי הנישואים לא בבור ענק של חובות.
וגם לאורחים זה לא זול. בימינו לקבל הזמנה לחתונה של אדם שאינו מהמעגל הקרוב מרגיש כמו זימון לביקורת מס הכנסה. מדובר בהפתעה מאוד לא נעימה. לא פעם החתונה מתרחשת בגן אירועים "קסום" בטבע, שזה שם קוד לשלוש שעות בפקקים, וגם הסכום שמחשבוני החתונה המקוונים מודיעים שצריך לתת מתנה, אחרי שהזנתם בו את כל הנתונים, מבהיל ממש.
אם מתנה של כסף פעם היתה חריגה ואפילו נחשבה למעליבה – בעשורים האחרונים זו חובה מוסרית. ב-2012 כתב המרצה למשפטים פרופ' צבי טריגר מאמר בשם "בהחלט הייתם צריכים: מבט חוזי על תרבות מתנות החתונה בישראל" הבוחן את העומד מאחורי קונבנציית המתנה-מעטפה (כסף מזומן או צ'ק) שהחליפה כמעט לחלוטין את מתנת-הקופסה (חפץ) שהיתה נהוגה עד אז.
טריגר השווה את החיוב לתת כסף בלבד והכתבת הסכום (על המתנה לכסות לפחות את עלות ה"מנה") לתמורה המשולמת בעבור האירוח, מה שמשקף שינוי ערכי שחל בקרב קבוצות מסוימות בחברה הישראלית. "שינוי זה קשור לעלייתן של כלכלת השוק ותרבות הצריכה, וכן לעלייתם של האינדיווידואליזם והשאיפה למקוריות ולזוהר", הוא כתב.
המאמר ציטט את ההמלצה הבאה שכתב ברוך ברקאי בספרו "אנצקלופדיה לנימוסין" ב-1976: "שי במזומנים או אגרות-שי מותר להעניק רק למכרים קרובים, שהנך בטוח שלא ייפגעו, בהוספת הערה: 'מוטב שתקנה לך משהו לפי טעמך'", ומיד סיפר כיצד שלושה עשורים לאחר מכן, בקיץ 2008, דיווחו העיתונים על מייל נזעם ששלח חתן מאוכזב לשניים מהאורחים בחתונתו, בו נזף בהם על החוצפה שהביאו במתנה סכום שאינו מכסה את ארוחת הגורמה שאכלו בחתונתו.
"היום בחתונות כבר אין מתנות", כתבה ג'ודי ליטני ב-2009 באתר NRG. "בעלי ואני קיבלנו המון מתנות. הרבה סכו"ם מעץ. אתם מכירים את זה? אי אפשר לאכול עם זה, אי אפשר לעשות עם זה כלום. רק לתלות על הקיר. היו לי עשרות כפות ומזלגות תלויות בסלון. הבית נראה כמו שבוע אפריקה במשביר לצרכן".
ומה קורה היום? היום יש גימיקים. תרבות האינסטגרם הביאה איתה אינפנטיליזציה מוחלטת של מוסד החתונה, משל מדובר היה בבת מצווש. לשונית "גימיקים חתונה" באתר מסיבה.דוט.נט מציעה, בין היתר, מתנפחים של חיות, קשת סכין בראש מאירה ומשקפי אננס.
ישנם גימיקים מעולם מופעי הרוק (זיקוקים ועשן) או כאלה הסובבים על תמת התיעוד העצמי (מצלמה חד פעמית על כל שולחן, צלם מגנטים ותא סלפי). עוד אופציות: בר מולקולרי (כלומר קוקטיילים עם עשן), בלונים מעוצבים לראש, וקליפ חתונה בתלת מימד כולל חלוקת משקפי VR לאורחים. סוחרי הגימיקים לחתונות מבטיחים "להכניס קצת עניין" באירוע, כשהצד השני של המטבע הוא "להכניס קצת משמעות", וכך נולדו להם הטקסים האלטרנטיביים למינהם שגם הם הפכו לסטנדרט בחתנות ישראליות עכשוויות.
על זוגיות ונישואים אף אחד כבר לא מדבר, ונדמה שחיי הנישואים הפכו כיום לתופעת לוואי מרגיזה של החתונה עצמה. ואל תשכחו – גם לא להתחתן זו אופציה. חג עצמאות שמח!