אלוהים, פצצת האטום והחופש הגדול הן לא ההמצאות היהודיות היחידות שהופנו בסופו של דבר נגד היהודים עצמם. גם בתחום הסוציולוגיה המוח היהודי הקדיח חידושים שפעלו נגדו. למשל, פרקטיקת "החרם". כן, אפילו אנשי ה-BDS לא רשמו פטנט על הרעיון, הם רק לקחו רעיון יהודי עתיק והשתמשו בו.
מקורה של פרקטיקת החרם עוד מתקופת המקרא וימי הביניים, אולם חרם כנשק יום הדין הופעל בעיקר במלחמה המרה בין תנועת החסידות ומתנגדיה שפרצה במהלך המאה ה-18 בואכה המאה ה-19. תקופה זו הובילה למלחמת אחים אכזרית וכללה כתבי חרם שאסרו להשכיר דירות, להעסיק ואפילו לשוחח עם מי שנחשד בהשתייכות לתנועה החסידית. הגאון מווילנא, הגר"א, שנחשב לאחד מאנשי הרוח הענקיים שהוציא מתוכו העם היהודי, לא היסס להסית נגד חסידים, לקרוא לשריפת ספריהם ולהטיף לאלימות נגדם.
מי שעיין בכתבי חוקר המיסטיקה הדגול, פרופסור גרשום שלום, יודע כי תנועת החסידות לא הופיעה יש מאין, אלא צמחה על קרקע רוחנית שיצרה תנועה גדולה וחשובה שקדמה לה – התנועה השבתאית והפעם נספר על חרם מיוחד במינו שכונה "חרב פיפיות" וכוון נגד אלפיים יהודים בעיר לבוב בשנת 1759. יהודים אלו הואשמו בהשתייכות לכת הפרנקיסטית, גרעין שבתאי קיצוני במיוחד.
רעיון מרכזי בתיאולוגיה השבתאית נשען על התפיסה כי עם הופעתו במרחב היהודי של שבתאי צבי – מייסד התנועה השבתאית ומשיח השקר היהודי המפורסם בהיסטוריה – החלה העת המשיחית. בעולם החדש הזה, עולם תורה ד'אצילות, הכל התהפך: המצוות הישנות בטלות ומצוות "לא תעשה" הופכות למצוות "עשה" ובכלל זה גם איסורים חמורים מהתורה כמו גילוי עריות. ברכה מקובלת בקרב השבתאים הייתה: "ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם מתיר איסורים".
סיפורה של הכת הפרנקיסטית מתחיל במייסד הכת והמנהיג על שמו היא קרויה – יעקב פרנק. הוא נולד בחבל פודוליה בשנת 1726 למשפחה אמידה המקורבת לחוג השבתאים ובגיל 12 הצטרף לאביו למסע עסקים בסלוניקי. בקרב החוקרים מקובל להניח כי היחשפותו של פרנק ג'וניור לחוגים שבתאיים בסלוניקי השפיעה עליו עמוקות ועם שובו לפולין החל לפתח שגעון גדלות ואמונה כי הוא ממשיך דרכו של שבתאי צבי.
עם שובו לפולין בשנת 1755, אסף יעקב פרנק סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי, אך הוא לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת, מעין שבתאות על ספידים, שהורכבה מבופה של סמלים מיסטיים רדיקליים, שתכליתם ניהיליזם והרס.
"לא באתי להרים אתכם", כתב לחסידיו, "כי אם להשפילכם עד תחתית התהום, שאין עוד ירידה עמוקה מזו, ואין אדם שיוכל לקום משם בכוחו הוא, רק האל יעלה אותו בגבורת ידו ממעמקים". התהום אליה התכוון פרנק התייחסה בעיקר לעריכת פולחנים מיניים, שכללו אורגיות לשם שמיים וניחוחות של גילוי עריות. הרפתקותיהם המיניות של פרנק וחסידיו הגיעו לאזני בכירי הממסד הרבני הפולני, אחרי עריכת טקס מיני בוטה במיוחד, אותו מתאר דוד כהנא בחיבורו "ספר האופל" כך: "ביום כ"ו שבט לשנת תקט"ז (1756), ביום השוק בעיר הקטנה לאנצקורון בפלך פודוליה, התאספו בעלי כת פרנק בבוקר בבית אכסניה של אחד מחברתם, וסגרו את החלונות לבל ייוודעו לאיש מעשיהם, ולקחו את אשת הרב, והיא היתה יפת תואר ומופקרת, והושיבוה באפיריון עירומה ושמו כתר של ספר תורה על ראשה, ורקדו במחול סביב לה וניגנו בכלי שיר, ובדרך ריקודם נפלו עליה ונישקו אותה, וקראו לה 'מזוזה', כלומר שנושקים לה כמו שנושקים את המזוזה".
במהלך המאה ה-18 גרעינים שבתאים כמו הפרנקיסטים הופיעו בקהילות היהודיות כפטריות אחרי הגשם וקהילות שלמות הפכו לשבתאיות. כדי למגר את התופעה יצא הממסד הרבני למסע צלב נגד השבתאות והשתמש בכל התחמושת שעמדה לרשותו. כולל חרם.
האישיות הרבנית שעמדה מאחורי החרם הגדול בעיר לבוב היה רבי יעקב עמדן (יעב"ץ) מגדולי הרבנים של המאה ה-18 ואחד ממתנגדיה החריפים ביותר של תנועת השבתאות לסוגיה. יעב"ץ, ששלושת בנותיו היו נשואות לרבנים חשובים שכיהנו בהנהגת ועד ארבע הארצות (המוסד המרכזי העליון של יהדות פולין), שכנע את חתניו להכריז חרם על קבוצה של אלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם. יעב"ץ לא הכיר את אותם יהודים ויהודיות, הוא לא ראה אותם מימיו ואפילו לא ידע בוודאות כי הם "חטאו" בפרנקיזם.
החרם קבע כי יהודי שנחשד בפרנקיזם "לא נשכיר לו דירה ולא נשכור ממנו, לא נמכור לו ולא נקנה ממנו לא נלמד את ילדיו, לא נקבור ולא נימול". באותם ימים גורלו של יהודי שחי מחוץ לקהילה היה משול לגורלו של דג שחי מחוץ למים. כלומר גסיסה איטית ומוות. כדי לא לגווע ברעב ולקפוא בקור פנו אותם אלפיים יהודים לכנסייה שהסכימה לקבל אותם בזרועות פתוחות, בתנאי שיכריזו כי התלמוד מלא בשטויות ושקרים, עלילות הדם נכונות ולבסוף ימירו את דתם לנצרות.
וכך אכן קרה. אלפיים יהודים ויהודיות התנצרו בכפייה ונאלצו בעל כורחם להצהיר כי אחיהם היהודים אכן משתמשים בדם של ילדים גויים לצורך אפיית מצות. אחד ממנהיגי הפרנקיסטים, הרב אלישע שור, ממשפחת שור המפורסמת מרוהטין, הטיח בראש רבני לבוב, הרב חיים רפפורט: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם". הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו התייצב לצד הפרנקיסטים המתנצרים ותקף את הרבנים "שבודים אקדמות ושקרים מליבם" כדברי הבעש"ט.
יעקב פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה במעמד מלך פולין. הוא חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790 ובתו אווה המשיכה להנהיג את התנועה אחרי מותו. כמו פרקטיקת החרם שחיה ובועטת עד היום, כך גם תורתו שרדה והתגלגלה לכת הדומנה שפועלת עד היום בטורקיה – הארץ בה נולדה השבתאות.