גפילטע פיש הוא ככל הנראה המפורסם ביותר בין המאכלים של יהודי מזרח אירופה. בורשט, שמאלץ ובייגל הם מאכלים ידועים אחרים, אבל מעטים יודעים ששמותיהם של המאכלים הידועים הללו הם גם שמות משפחה יהודיים, כמו גם באבקה, קישקע, צימעס ורבים אחרים. גם היום חיים בישראל לפחות מאה אנשים ששם משפחתם הוא "הרינג" ובארה"ב חיים מעל מאה אחרים הנושאים את שם המשפחה "שמאלץ".
מקורם של חלק משמות המשפחה האלה ביידיש, כגון גיטפלייש ("בשר טוב"), וייסברוט ("לחם לבן"), או פפרקיכן (סוג של עוגית זנגוויל), שמות אחרים נגזרו מגרמנית, למשל וייסקראוט ("כרוב לבן") או זאוראפל ("תפוח חמוץ") וגם השפה הפולנית שופעת דוגמאות של שמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים, למשל: הרבטה ("תה"), צ'וסנק ("שום"), אובז'נק (סוג של בייגל).
לאבותיהם של יוצאי מזרח אירופה היה יחס מיוחד למאכלים שלהם, יחס שבא לידי ביטוי בחלק משמות המשפחה שהם אימצו במהלך המאה ה-19. מתברר ששמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים יהודיים, תבלינים, מצרכים או משקאות היו יותר נפוצים ממה שנהוג לחשוב, בעיקר בקרב יהודי פולין, גליציה ותחום המושב היהודי באימפריה הרוסית. בדיקה של קטגוריה זו של שמות משפחה מאפשרת תובנה נוספת על אורח החיים של היהודים האשכנזים.
מה הייתה הסיבה בגללה הם אימצו את שמות המשפחה האלה? בקרב האוכלוסייה היהודית בארצות מרכז ומזרח אירופה במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-19, בחירת שם המשפחה נבע מדרישות החקיקה שנכפו על היהודים על ידי השלטונות בארצות מגוריהם. מאז ומעולם יהודים חיו ללא שם משפחה. מבחינת ההלכה היהודית או אורח החיים היהודי-מסורתי אין צורך בשם משפחה במובן המודרני של המושג, דהיינו שם שהוא משותף לקרובי אותה משפחה ואשר עובר בירושה מדור לדור, ללא שינוי.
כאשר יהודים נאלצו לאמץ שמות משפחה בתחילת המאה ה-19, היה רק טבעי שכינויים רבים הפכו לשמות משפחה קבועים העוברים מדור לדור, ובכלל זה גם שמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים. שמות משפחה אלה מהווים מקור מידע מידע חדש ומפתיע על חיי היום-יום בקהילות היהודיות של מרכז ומזרח אירופה לפני כמאתיים שנים.
אבל השימוש בכינויים היה נפוץ בין יהודים בכל הקהילות עוד בעת העתיקה. במקביל לאימוץ שמות פרטיים משפות המקום, יהודים רבים – גברים ונשים, זקנים וצעירים – היו מוכרים בקרב קהילתם בכינויים שניתנו להם על ידע קרובי משפחה או חברים אחרים בקהילה.
הכינויים נגזרו ממגוון מקורות. חלק מהכינויים שיקפו תכונות פיזיות, כגון גובה האדם – לנג ("ארוך"), קורץ ("קצר") או מוגבלויות גופניות – בלינדר או שלפק (פירשום של שניהם "עיוור"), טאובה ("חירש"), גראו (אדם בעל זקן או שיער אפור). כינויים אחרים התייחסו ליכולות האינטלקטואליות: קלוגר / קליגר ("חכם" / "נבון"), גלרטר ("מלומד") או למעמד הסוציו-אקונומי של האדם: בדניאק (מהמילה "ביאדני", שפירושה בפולנית "עני") או גזדאג ("עשיר", בהונגרית).
קבוצת שמות משפחה נוספת נגזרו משמות של עיסוקים. כינוי הקשור בעיסוקו של אדם שימש כסוג של כרטיס ביקור. הורים נזקקים צריכים לתקן נעלים כדי שעוד אחת מילדיהם יוכל לנעול אותם? יענקל שוסטר ("הסנדלר") הוא הכתובת. חלון שבור בבית? יוסל גלוזמן ("הזגג") הוא המומחה. איפה קונים חלה לשבת? מוישה זמלמן ("אופה הלחמניות") הציע את המחירים הנמוכים ביותר בעיירה.
ומה לגבי אכלן שנהנה ממנה גדושה של קרפעלך? ייתכן שניתן לו הכינוי "קרעפל". אפשר שזה היה מקורו של שם המשפחה של יונס קרעפל (1874 – 1940), עיתונאי וסופר שכתב ביידיש ובגרמנית, יליד העיירה דרוהוביץ' במזרח גליציה אשר נספה במחנה הריכוז הנאצי בבוכנוולד לאחר שנתיים של עבודות כפייה.
