ב-13 בינואר 1948, השבוע לפני 75 שנה, נרצח סולומון (שלמה) מיכואלס, שחקן ובמאי סובייטי-יידי מפורסם, מנהלו האמנותי של התאטרון היהודי-סובייטי והמנהיג הבלתי מעורער של יהדות ברית המועצות באותם זמנים. ההחלטה על הרצח התקבלה על ידי סטלין באופן אישי. הסיבה: התגובה של יהדות ברית המועצות על ההחלטה של השלטונות הסובייטיים לתמוך בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר באותה שנה.
על פי הגרסה הרשמית, מיכואלס נהרג בתאונת "פגע וברח" כשהיה בנסיעת עבודה במינסק. בפועל, מיכואלס וחברו שהיו בדרך לארוחת ערב אצל אחד ממכריהם, נכנסו לרכב שנשלח לאסוף אותם, הובאו למקום אחר מחוץ לעיר, שם חוסלו ובהמשך הגופות הונחו בסמטה בעיר עם סימנים של גלגלי משאית עליהן.
אחרי שגופתו של מיכואלס הובאה למוסקבה, סטלין דאג לארגן לו לוויה ממלכתית מפוארת בתור אחד מאנשי התרבות המובילים, המוכרים והאהובים במדינה, אך אי שם במרתפי הקג"ב החל להתניע מנגנון החיסול של יהדות ברית המועצות.
על פי העמדה הרשמית של הקרמלין, ליהודי ברית המועצות לא היה שום צורך ועניין במדינה עצמאית אחרת מאחר והם נהנו כביכול משוויון זכויות ולא סבלו מאנטישמיות, כמו במדינות המערב. ובכן, עמדה רשמית לחוד ומעשים לחוד. זמן קצר אחרי המפגש המפורסם של גולדה עם יהודי מוסקבה בראש השנה של 1948, הורה סטלין על פירוק הוועד היהודי-האנטי-פשיסטי (בראשו עמד מיכואלס עד הירצחו) ועל מעצר חברי הוועד באשמת ריגול לטובת המערב, קוסמופוליטיות ושאיפה להקים רפובליקה יהודית עצמאית בחצי-האי קרים. אחרי המשפט המתוקשר, נידונו חברי הוועד להוצאה להורג.
ב-13 בינואר 1953 פורסמה בעמוד הראשי של עיתונים כמו "פרבדה" ואחרים כתבה שכותרתה הייתה "תחת מסיכת הפרופסורים והרופאים מתחבאים רוצחים ומרגלים זדוניים שתכננו להרוג את מנהיגי ברית המועצות ומפקדי צבא בכירים באמצעים רפואיים על ידי הרעלה". ההאשמה הופנתה כנגד תשעה רופאים, שישה מהם יהודים, בראשם רופאו האישי של סטלין, פרופסור מירון ופסי , ד"ר פלדמן, ד"ר אטינגר, ד"ר מאירוב, ד"ר גרינשטיין ושני רופאים בשם קוגן. מחבר הכתבה האלמוני שם דגש מיוחד על מוצאם היהודי של המעורבים: "רוב החברים בתא הטרור גויסו על ידי שירותי הביון של ארה"ב, ארגון בינלאומי יהודי בורגני-לאומי בשם 'הג'וינט', ארגון מרגלים ציוני שמסתתר תחת תדמית פילנטרופית".
בכתבה, שפורסמה בדיוק ביום השנה החמישי להירצחו של מיכואלס, הוא הוזכר בתור "לאומן יהודי-בורגני ידוע". על פי גירסת הפרסום, מיכואלס היה זה שיזם את הקשר הראשוני בין ארגון הג'וינט לנאשמים, בראשם פרופ' ופסי, בן דודו של מיכואלס מדרגה שניה.
פרופ' ופסי, רופא פנימאי במקצועו, חבר אקדמיה ומומחה עטור פרסים, היה דמות שהתאימה לעמוד בראש הקנוניה של "הרוצחים בחלוקים הלבנים", כך כונו הנאשמים. ופסי היה במשך שנים רופאו האישי של סטלין וכאחד היועצים הבכירים בבית החולים של הקרמלין הוא טיפל גם בכל הצמרת השלטונית.
מירון ופסי נולד במאי 1897 בעיירה קטנה במחוז ויטבסק. אביו, שמעון, ואחיו הגדול, בוריס, נרצחו על ידי הנאצים בשנת 1941 עם כל היהודים בעיירה. ופסי חלם להיות פיזיקאי או מתמטיקאי, אבל בתור יהודי היה כמעט בלתי אפשרי להתקבל ללימודים בפקולטות האלה. הדרישות ללימודי רפואה היו מחמירות פחות.
ב-1935 הוא הפך לראש הקתדרה למחלות פנימיות במכון המרכזי להכשרת הרופאים ומנהל מלקה פנימית של בית חולים קליני ע"ש בוטקין במוסקבה: אחד מבתי החולים המפורסמים והמתקדמים באותה תקופה. מהר מאד הוא התפרסם בזכות יכולות האבחון המדויקות שלו והתאמת הטיפול המתאים במהירות רבה, אך גם בגלל גישה נעימה וקשובה לכל מי שפנו אליו. כך, בנוסף לעבודתו במחקר, הוא הצטרף לצוות היועצים של בית החולים של הקרמלין.
לאורך כל שנות הקריירה שלו פרופ' ופסי עסק במחקר רפואי של איברי פנים חיוניים, כלי דם וחילוף חומרים. ב-1938 הוא פיתח טיפול בדלקת ריאות באמצעות נסיוב וכמו כן, שיפר את שיטות האבחון והטיפול של אי ספיקת כליות ותעוקת לב.
החל משנת 1941, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא היה הרופא הראשי של הצבא האדום והוענקה לו דרגת תת-אלוף של חיל הרפואה. אחרי שהמלחמה הסתיימה, המשיך בעבודת המחקר, האבחון והטיפול בבית החולים על שם בוטקין ובבית החולים של הקרמלין.
בתחילת שנות החמישים חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של סטלין. התקפי הפרנויה שלו הפכו לתכופים יותר והוא לא הסכים שאף אחד מהרופאים, חוץ מפרופ' ופסי, יתקרב אליו. בנוסף, סטלין דרש להיות מעורב בכל מה שקורה במדינה, במיוחד בטיהורים. אחרי המלחמה סטלין הוריד את תדירות החיסולים והקפיד לתזמן כל משפט ראווה פוליטי ולבסס כל אחד כזה על אירועים קודמים. כך, באוגוסט 1952 הוצאו להורג באשמת ריגול חברי הוועד היהודי-האנטי-פשיסטי. פרופ' ופסי נעצר בסוף 1952. בעקבות העינויים שעבר הוא "הודה" כי בהיותו סוכן סמוי של שירותי ביון אמריקאים וציונים הוא קיצר בזדון את תוחלת חייהם של המטופלים המפורסמים שלו באמצעות טיפול לא נכון.
עם פרסום העלילה, בתי חולים רבים קיימו אסיפות גינוי המוניות. יהודים, רופאים ולא רק, הפכו לחשודים מידיים שיכולים לגרום נזק למדינה ולעם בכל רגע נתון. בעיתונים התפרסמו קריקטורות, וכתבות משמיצות שקראו להעניש בחומרה את "הרוצחים בחלוקים הלבנים" ואף להוציאם להורג.
פרשת הרופאים זכתה לתשומת לב רבה בעולם המערבי, גם בזכות המעורבות כביכול של ארגון "הג'וינט". ב-11 בפברואר 1953 מדינת ישראל הגיבה בניתוק היחסים הדיפלומטים בינה לבין ברית המועצות ודוד בן גוריון ניסה להוציא מחוץ לחוק את המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ואף לכלוא את ראשיה.
בליל ה-1 במרץ 1953 סטלין עבר שבץ בעקבות דימום מוחי. השומרים שלו מצאו אותו חסר אונים, שוכב על הרצפה באחד החדרים בבית הנופש שלו. מספרים ששעות ארוכות אף אחד לא העז לגעת במנהיג מפחד להיות מואשם בהריגתו. כך שכב הגנרליסימוס הדגול, בן אדם ששלח מיליונים רבים של אנשים אל מותם במשך מספר ימים, מתבוסס בהפרשות של עצמו, עד שנפטר בבוקר ה-5 במרץ 1953.
חודש בלבד לאחר מותו פרסמה מוסקבה הודעה רשמית כי הרופאים הנאשמים שוחררו מאחר ונמצאו חפים מפשע. למרות שמצבו הבריאותי התערער בעקבות העינויים הקשים, פרופ' ופסי חזר לעבודת המדעית והקלינית ועסק בה עד יום מותו ביוני 1960.
על שמו של מיכואלס קרוי מרכז תרבות בינלאומי במוסקבה ורחובות בערים שונות ברחבי רוסיה. בישראל נקראו על שמו כיכר בתל אביב, בקרבת תיאטרון הבימה ורחובות בראשון לציון, פתח תקווה וחיפה. במרכז מוקד התאטרון שבקומה השלישית של אנו – מוזיאון היהודי, מוצגת הגלימה והפאה בהם השתמש מיכואלס כשגילם את "המלך ליר" במוסקבה. בסיור האודיו המיוחד שהופק למוזיאון החדש אומרת עליו הגברת הראשונה של התאטרון הישראלי, ליא קניג, שגילמה בעצמה את המלך ליר: “במובנים מסוימים כולנו, שחקני ויוצרי התיאטרון היהודי בארץ ובעולם, יצאנו מקפלי האדרת הזו של מיכואלס”.
סרטון נדיר מ-1935 של מיכואלס מגלם את המלך ליר: