מירה (מריה) סחנובסקי הייתה דמות מרתקת אך שנויה במחלוקת, שהייתה מוכנה ללכת רחוק מאד למען האידיאולוגיה. חייה הקצרים היו אפופי סודות ומסתורין. ילידת תחום המושב שהתאהבה במהפכה הקומוניסטית, עשתה קריירה צבאית מרשימה והפכה לאישה הראשונה בדרגה מקבילה לאלוף בצבא האדום. סיפורה הסתיים, כמו כל כך הרבה דומים, כשנפלה מתחת לגלגלי מכונת הטיהורים הרצחנית העיוורת של סטלין.
סחנובסקי נולדה בשם מירה גץ. בטפסים רשמיים היא תמיד כתבה על עצמה שנולדה בווילנה בשנת 1897 במשפחה יהודית ממעמד הביניים ואבא שלה היה מורה פשוט בתיכון. בפועל, שנים רבות לאחר מותה התברר שאביה היה פקיד בכיר בממשל המקומי, מידע שהיה כנראה מזיק לה אם היה מתגלה על ידי חבריה למפלגה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 משפחת גץ עזבה את וילנה. אחרי מהפכת פברואר 1917 וביטול תחום המושב, עברה המשפחה למוסקבה, שם אביה הקים גימנסיה יהודית. זמן קצר אחר כך אביה התחתן בשנית ועבר עם משפחתו החדשה לריגה.
באוקטובר 1917 פרצה המהפכה השנייה ובאותו זמן סחנובסקי התגוררה בפטרבורג ועבדה בתפקיד זוטר במערכת העיתון "פרבדה". ממערכת העיתון היא ראתה במו עיניה את התקוממות העם שהחליט לקחת את השלטון לידיו.
בינואר 1918 סחנובסקי כבר חברת המפלגה הקומוניסטית. היא מתנדבת לצבא האדום ומגיעה לחזית. הלהט האידיאולוגי שלה לא נעלם מעיני מפקדיה והיא מקודמת לתפקיד מזכירת יו"ר וועד הקומיסרים העממי בוועדת הביטחון של אוקראינה. אחרי כמה חודשים היא חזרה לחזית, הפעם בתור מפקדת פלוגה וסגנית קומיסר הגדוד בחטיבה שלקחה חלק בשחרור חצי האי קרים.
כעבור ארבעה חודשים נוספים סחנובסקי שוב מקבלת משימה אזרחית ונשלחת לאוקראינה כדי לבסס את האידאולוגיה הקומוניסטית בקרב האוכלוסייה המקומית, גם בכוח אם צריך.
חצי שנה אחר כך, היא שוב חוזרת לחזית, הפעם ליחידת מודיעין שדה ולומדת לחצות בעזרת זחילה את קווי האויב כדי להשיג מידע. "היא הייתה יפה מאד, אבל זלזלה בכל מה שהיה נשי בה", סיפרה אחת החברות שלה.
ב-1921 סחנובסקי מוצאת את עצמה פנים אל פנים מול האויב, רק שהפעם האויב הם המלחים והקצינים מהצי הבלטי שהתקוממו נגד השלטון הקומוניסטי במבצר קרונשטאדט, לא רחוק מפטרבורג. המרד דוכא באכזריות רבה על ידי השלטון. על גבורתה ותפקודה בקרב היא קיבלה את אות הדגל האדום.
אחרי אירועי קרונשטאדט היא נשלחה ללמוד באחד המחזורים הראשונים של אקדמיה צבאית חדשה, שם למדה את מקצועות הליבה לצד תורת לחימה והשפה הסינית. היא מכירה שם גם את בעלה, רפאל סחנובסקי. ביוני 1924 שניהם יוצאים לשליחות מיוחדת לסין כדי לסייע למדינת האחות הקומוניסטית ולהקים בה אקדמיה צבאית. בצד הסיני, מפקד האקדמיה היה צ'אנג קאי שק, לימים מחשובי המנהיגים של סין במאה ה-20.
בסין מירה נכנסה להריון, אבל המשיכה לנהל את מטה המשלחת הסובייטית וללמד באקדמיה את החיילים החדשים. מיד אחרי הלידה היא השאירה את התינוקת החדשה שלה עם המטפלת וחזרה ללמד. כדי שתוכל להמשיך להניק, המטפלת נדרשה להגיע לכיתה בהפסקות.
מערכת היחסים בין ברה"מ לסין התערערה ובקיץ 1926 בני הזוג סחנובסקי חזרו למוסקבה והשתלבו בתפקידים בכירים במטה המודיעין של הצבא האדום. בינתיים גם נולד להם ילד שני. אבל אז, ברגע אחד, חייהם התהפכו והם הואשמו בטרוצקיזם.
לאון טרוצקי, עד לא מזמן היורש הטבעי של לנין, נקלע לאחר מותו של מנהיג מהפכת אוקטובר למחלוקת מבוססת אידאולוגיה עם סטלין. טרוצקי ותומכיו נחשבו לאגף השמאלי ביותר של תורת המרקסיזם. הם תמכו בזכויות דמוקרטיות בברית המועצות והתנגדו לשיתוף פעולה עם ישויות קפיטליסטיות. בהדרגה הפנה סטלין את רוב תומכיו של טרוצקי נגדו ומי שנשאר נאמן לו, הודח מתפקידו ונשלח לכלא. טרוצקי עצמו סולק תחילה לקזחסטן ומשם לטורקיה. אבל דיכוי האופוזיציה רק תפס תאוצה.
רפאל סחנובסקי היה אחד מתומכיו של טרוצקי ולכן, ברגע שטרוצקי הוגלה, סחנובסקי הבין שכדי לשמור על משפחתו עליו להיעלם. זה לא עזר. תחילה מירה הועברה לתפקיד בעל סיווג בטחוני נמוך יותר וזמן קצר לאחר מכן נעצרה. בחקירתה הודתה והתחרטה בפומבי על היותה טרוצקיסטית. היא נשפטה והודחה מהמפלגה ומהצבא ונשלחה לסיביר לשלוש שנים. בעלה רפאל נשפט אף הוא ונשלח לעיר אחרת בסיביר.
בסוף 1929 בית המשפט ביטל במפתיע את החלטתו המקורית ומירה סחנובסקי שוחררה וחזרה למוסקבה, עבדה תחילה כפועלת פשוטה ובמקביל המשיכה להגיש בקשות לחזור לצבא. עקשנותה השתלמה והיא הוחזרה לשירות בדרגה שנכון לאותו זמן הייתה מקבילה לדרגת אלוף והוצבה באחת האקדמיות הצבאיות בעיר.
מירה המשיכה להוכיח את נאמנותה למפלגה ולאידאולוגיה ובאוגוסט 1932 היא חוזרת למטה המודיעין של הצבא האדום. סימן מובהק לכך שבחלונות הגבוהים הבחינו בהשתדלות שלה היה בעובדה שקיבלה מהמדינה דירת שלושה חדרים באחד הבניינים החדשים במרכז העיר.
באוקטובר 1933 במסגרת וועדת התא המפלגתי מירה נדרשת לנתק לחלוטין את הקשר עם בעלה הטרוצקיסט. היא מודה בדמעות שהיא כותבת לו מכתבים ושולחת לו בגדים חמים וצנימים, אבל לצד זה היא כמובן מתנגדת ומוקיעה את הטרוצקיזם. יו"ר הוועדה הסביר לה שתשובתה אינה מספקת ועליה להוכיח את נאמנותה. מירה נעתרת ומבקשת מרפאל גט. הנאמנות שלה השתלמה במהרה והיא התמנתה לפקד על מחלקה מיוחדת במטה המודיעין שאחראית על הכנת מרגלים וסוכני חבלה במדינות זרות.
שנת 1934 התחילה עבור סחנובסקי בטרגדיה אישית. בתה בת ה-10 מתה במפתיע ובתה המאומצת עזבה את הבית. אחרי כמה חודשים היא מקבלת תפקיד חדש בחצי האי קרים. התואר הרשמי: מנהלת בית הבראה לאנשי צבא. הגרסה הלא רשמית: מפקדת בית הספר הסודי להכנת מרגלים, שם היא נשארה עד אפריל 1937, ואז באופן מפתיע, נעצרת שוב.
לא לגמרי ברור מדוע היא נעצרה. ייתכן ואחד הקולגות שלה שלקה באמביציית יתר הלשין שהוא זיהה בה שאריות טרוצקיסטיות ופשוט רצה להיפטר ממנה. יכול להיות שזה היה רק עניין של זמן עד שמכונת הטיהורים של סטלין הגיעה עד אליה, כמו לכולם. ב-31 ביולי 1937 מירה סחנובסקי הוצאה להורג בירייה במרתפי הנ.ק.וו.ד. בלוביאנקה.
האם היא הודתה במשהו לפני מותה? ככל הנראה כן, כדי לשמור על חיי בנה, פבל. שלושה חודשים לאחר מכן, גם רפאל סחנובסקי הוצא להורג, אי שם במחנה העבודה בו שהה. פבל הצעיר הצליח לשרוד, למרות אות הקין שהושם על מצחו כבן לאויבי המהפכה והמפלגה. ב-1941, אחרי שגרמניה הנאצית תקפה את בת בריתה לשעבר, הוא יצא להגן על המולדת, נלחם בחזית והגן על מוסקבה ועל סטלינגרד. ב-1946 הוא השתחרר מהצבא והשתקע באזור חבל דונבאס.
סטלין מת במרץ 1953. בפברואר 1956 "חושף" ניקיטה חרושצ'ב, המזכיר הכללי של המפלגה את "פשעי הסטליניזם" בכנס ה-20 הסודי של המפלגה הקומוניסטית ומודיע על טיהור שמם של "אויבי העם". ב-1959 פבל מקבל אישור רשמי על הוצאתה להורג של אמו ואף זוכה לפיצוי בגובה שלוש משכורות שלה. 22 שנה לאחר מותה, מירה סחנובסקי, אחת הנשים הראשונות בברה"מ שהייתה בוגרת אקדמיה צבאית, מקבלת את דרגת האלוף שלה בחזרה.