"שטן חסר מנוחה", כך תיאר ההיסטוריון והסופר אלכסנדר סולז'ניצין את נפתלי פרנקל, האיש שהפך מאסיר פשוט בגולאג, לבוס הגדול של מחנות הכפייה הסובייטים, ולמי שחתום על "סולם ההזנה". שיטת העבודה האכזרית שפעלה בגולאגים.
סולז'ניצין, זוכה פרס נובל לספרות, שהוגלה מברית המועצות, ידע היטב על מה הוא מדבר. הוא היה מהגורמים העיקריים לחשיפת הנעשה במערכת מחנות העבודה הסובייטית (הגולאגים) בעולם המערבי.
אז מי היה אותו "שטן חסר מנוחה", נפתלי פרנקל?
מקורות ילדותו של נפתלי פרנקל מעורפלים. ישנן עדויות שהוא נולד בחיפה בשנת 1883 וכי בשנות הרעב הגדול ששרר בארץ בראשית המאה ה-20, היגר עם משפחתו לשבור את הרעב בארצות הים התיכון. על פי סולז'ניצין עצמו, פרנקל היה "יהודי טורקי שנולד בקונסטנטינופול" וגרסאות אחרות מתארות אותו כתעשיין הונגרי. מכל מקום, שמו העברי מסגיר את מוצאו היהודי, וברישומים הסובייטים הוא מוזכר כנפתלי אהרונוביץ', מכאן ששמו של אביו היה קרוב לוודאי, אהרון.
בבגרותו פרנקל התבסס באודסה כאיש עסקים מצליח, שסחר מכל הבא ליד: עץ, נשק, ואפילו החזיק בבעלות על עיתון מקומי. סוחר בנשמה, תיארו אותו מכריו, בעל חוש עסקי מפותח ויכולות ניהול וארגון מרשימות. בשנים אחרי המהפכה הבולשביקית, פרנקל המשיך לעשות חיל בעסקיו בזכות המדיניות הכלכלית המרקסיסטית הרכה, שכונתה "התוכנית הכלכלית החדשה" (ה"נֶפּ"), במסגרתה הותר לפתוח באודסה עסקים קטנים ופרטיים.
בינתיים, אין רמזים מטרימים לאישיות מפיסטופלית, שעתידה להתברג בצמרת השלטון הסובייטי, לנהל קשרים אישיים עם סטלין, ולהיות חתומה על מותם ברעב של עשרות אלפי אסירים.
בשנת 1923 מתרחש הטוויסט הראשון בדרך להפיכתו של פרנקל למפלצת אנושית. פרנקל נעצר בידי השלטונות הסובייטים ונידון למוות, יחד עם עוד תשעה אחרים, בגין "מעבר לא חוקי של גבולות". אלא שרגע לפני שהוא מוצא להורג, מומתק גזר דינו, בהפתעה, לעשר שנות עבודות פרך, בעוד שאר העצורים נורים למוות. השמועות מספרות שפרנקל סחר על חייו עם הקומנדנט המקומי. איך שלא יהיה, פרנקל נותר בחיים ונשלח למחנה הכפייה סולובצקי, בצפון מערב רוסיה, שידוע כאחד ממחנות הכפייה הראשונים בבריה"מ.
כשפרנקל מגיע למחנה הכפייה סולובצקי, הוא מופתע למצוא שם אנדרלמוסיה, חוסר יעילות ובזבוז משאבים. הסיאוב והאי-סדר מפריעים משום מה לאיש העסקים היהודי מאודסה, שמגלה תושייה ומחליט לעשות מעשה. פרנקל הוגה תכנית התייעלות ממוקדת, מעלה אותה על הכתב, ומניח את המכתב בתיבת התלונות של האסירים במחנה. המכתב מגיע באורח פלא לגנריך יגודה, ביורוקרט במשטרה החשאית של אז ולימים מייסד ומפקד הנ.ק.ו.ד (שאגב, גם הוא היה יהודי). האחרון מתלהב מרעיונותיו של פרנקל עד כדי כך שהוא מזמין אותו לשיחה.
בן לילה פרנקל הופך מלכלוכית לסינדרלה, ומסטטוס של אסיר חסר זכויות שנידון לעבודות פרך, הוא מתמנה למנהל מערך העבודות של סולובצקי. כצעד ראשון פרנקל מבטל את האבחנה בין אסירים פליליים לאסירים פוליטיים, מחסל את העבודה החקלאית הלא מניבה, ומשליך לפח את היוזמות לחינוך מחדש – הכול לטובת פעילות יצרנית טהורה של בניית כבישים וכריית עצים. העקרון היחיד שמונהג במחנה תחת ניהולו של פרנקל הוא תפוקה. התגמול – תזונה, והשיטה – פשוטה ואכזרית. מי שמצליח להנפיק יותר ממכסת העבודה היומית, מקבל תוספת מזון למנת האוכל שלו, ומי שמנפיק פחות מהמכסה – מנת המזון שלו מקוצצת.
פרנקל מחלק את האסירים לשלוש קבוצות: אסירים שמסוגלים לתת עבודה קשה, אסירים שמתאימים לעבודה קלה ובעלי נכות. כל קבוצה מקבלת מערך משימות ומכסות שונה לעמוד בהן ומוזנת בהתאם, עם הבדלים דרסטיים בין מנות האסירים לגורלם. לאורך זמן האסירים החזקים שורדים יותר, והאסירים החלשים נחלשים עוד יותר, ומתים מרעב. אם תרצו ג'ונגל הובסיאני במיטבו, אצבע בעין לאידיאולוגיה שמתחילה באוטופיה מרקסיסטית של "כל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" ומסתיימת בדיסטופיה פרנקלית של "כל אחד לפי יכולתו, ומי שלא יכול – שיתפגר".
שיטת פרנקל זוכה להצלחה מסחררת ומאומצת גם בשאר מחנות הכפייה. עד מהרה היא מקבלת את השם: "סולם ההזנה" או you-eat-as-you-work system"". השמועות על האסיר שטיפס בסולם הדרגות הסובייטי בזכות יכולות לוגיסטיות יוצאות דופן, מגיעות עד למנהיג העליון, סטלין, שמצווה על לזר קגנוביץ', חברו ומקורבו, לזמן את פרנקל לפגישה. סטלין מתלהב מהיזם היהודי ובסיום הפגישה הוא ממנה את פרנקל למנהל פרויקט הדגל של המשטר: הקמת תעלת ספנות שתחבר בין הים הלבן לבין הים הבלטי, בצפון מערב רוסיה, ליד סנקט פטרבורג של ימינו.
פרנקל מנהל את הפרויקט ביד רמה ותוך שנתיים, בשנת 1933, מסתיימת בניית התעלה שאורכה 227 ק"מ. מדובר במהירות שיא חסרת תקדים. לשם השוואה – תעלת פנמה, 81.6 ק"מ, נבנתה במשך 19 שנה, ותעלת סואץ – 162.5 ק"מ, נבנתה במשך 10 שנים. המחיר היה שולי, שמן בגלגלי המהפכה – מעל 12,000 אסירים שמתו במהלך ההקמה (מתוך 250,000 עובדים בסה"כ).
עדויות מתארות את פרנקל כתאב כוח וערל לב. איש העסקים לשעבר מאודסה נהג להסתובב באתרי המחנות לבוש במדי צבא מוקפדים, מקל הליכה ו"שפם היטלר מרושע". אחרים מזכירים כוח זיכרון יוצא דופן ויכולת חישובית מרשימה. פרנקל, כך מתואר, הסתובב ללא נייר או עיפרון, ופשוט זכר את כל הנתונים שנמסרו לו בשטח בעל פה, ולאחר מכן היה חוזר למשרד ומכתיב אותם למזכירה, כאשר הוא מחשב בראשו, ללא כלי עזר, את כל החישובים המתמטיים המסובכים.
נפתלי פרנקל, שנפטר בשיבה טובה בדירתו במוסקבה בשנת 1960, צלח את עידן הטיהורים הגדולים של סטלין ואת הרדיפה נגד היהודים שהתרחשה בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. השמועות מספרות שבכל פעם ששמו עלה בלוביאנקה בחשד לבגידה במולדת, סטלין התערב לטובתו באופן אישי.
תרומתו למכונת הרצח הסובייטית הייתה עצומה, ולמי שיטען שהגולאגים היו מתקיימים גם בלעדיו, יש לזכור את דבריו של סולז'ניצין, המתעד החשוב ביותר של הזוועות שהתחוללו בגולאגים: "נכון שהיו מחנות כפייה לפני פרנקל, אבל רק אחריו הם קיבלו את צורתם הסופית, היעילה, המושלמת והמתועבת".