נסים יוסף דאוד, שתרגם את הקוראן לאנגלית באמצע המאה ה-20, לא היה כמובן המתרגם הראשון של ספר הקודש של האסלאם לשפה האנגלית, אבל הוא חתום על התרגום הנפוץ והפופולרי ביותר. כך, אחד האנשים להם מגיע הקרדיט הגדול ביותר בהנגשת התרבות האסלאמית למערב היה יהודי.
אותו יהודי נולד בבגדד, עיראק, למשפחת יהודה – משפחה יהודית ותיקה ומכובדת שעזבה את ארץ ישראל לפני חורבן בית המקדש – אך שמו הרשמי בתעודות היה נסים יוסף דוד. הוא שינה את השם דוד לתצורתו הערבית, דאוד, כשעבר ללונדון, ובהמשך אימץ את שם העט N.J. Dawood.
דאוד היה חובב ספרות אנגלית מגיל צעיר ומעריץ נלהב של כתבי ויליאם שייקספיר, לו שמר אמונים מנעוריו ועד יומו האחרון. כשעוד היה תלמיד תיכון בבגדד החל לעבוד כמתרגם מאנגלית לערבית עבור עיתונים עיראקיים. בעוד מרבית משפחתו עלתה באיזשהו שלב לישראל, דאוד בן ה-17 נסע ללונדון ללמוד באוניברסיטה. ב-1945 הוא הגיע לאנגליה עם מלגת לימודים מטעם ממשלת עיראק לאוניברסיטת לונדון. היות וקמפוס האוניברסיטה פונה מלונדון בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא למד בפועל באקסטר שבדרום-מערב אנגליה, ועשה תואר ראשון כפול בספרות אנגלית ובערבית.
כבר מבחירת נושאי הלימוד שלו אפשר להבין שעל אף שבחר להישאר לחיות באנגליה, דאוד מעולם לא נטש את שפת האם שלו. נהפוך הוא; רק התעמק בה יותר ויותר. דאוד היה ערבי-יהודי גאה, שאהב את הספרות הערבית אהבת נפש, והתרפק על הימים בהם יהודים ומוסלמים חיו בשלום זה עם זה בעיראק. "לדעתי הוא היווה גשר בין הערבים ובין היהודים וחשף את הקסם של הספרות הערבית למערב", אמרה בת משפחתו רחל חלסצ'י בראיון למרכז מורשת יהדות בבל. "זה היה היעוד בחיים שלו".
עם תום לימודיו באוניברסיטה עבד בלונדון כעיתונאי ומורה, אך חזר לתרגום – הפעם מערבית לאנגלית. דאוד עתיד היה להקדיש את חייו להפצת אוצרות הספרות הערבית במערב. ההישג הגדול הראשון שלו הגיע מוקדם, בגיל 27, אז הוציאה הוצאת הספרים האנגלית "פינגווין" את תרגומו ל"סיפורי אלף לילה ולילה" (או "לילות ערב" כפי שהאסופה נקראת לעיתים). אוסף סיפורי העם המזרח תיכוניים הזה, שכביכול סופרו למלך שאהריאר על ידי שחרזדה על פני אלף ואחד לילות על מנת לדחות את הוצאתה להורג, תורגם לאנגלית לראשונה בתחילת המאה ה-18, ומאז צבר פופולריות במערב ותורגם לא פעם.
מה שהיה מיוחד בתרגומו של דאוד הייתה הנגישות של הטקסט, ונטישת הניסוחים הארכאיים לטובת שפה עכשווית, קולחת ונגישה. בהמשך דאוד גם עיבד מעשיות נבחרות מתוך הקובץ, כגון "סינבד המלח" ו"אלאדין ומנורת הקסמים", לילדים..
בעקבות הצלחת התרגום ל-"סיפורי אלף לילה ולילה", החתימה אותו ההוצאה על תרגום חדש לקוראן – הפרויקט עליו דאוד ייזכר לנצח. ישנן גרסאות סותרות לגבי מי יזם את התרגום המודרני הזה. על פי גירסה אחת, עורך סדרת הקלאסיקות של "פינגווין", אי.בי ריאו, ומייסד ההוצאה, אלן ליין, פנו אל דאוד עם היוזמה, אך ב-1990 סיפר דאוד בראיון למגזין הספרותי “Bookseller” שהיה זה רעיון שלו וכי אף היה צריך לשכנע את השניים שיש מספיק אנשים שירצו לקרוא את הקוראן באנגלית. בדיעבד הוא צדק: תרגומו של דאוד הפך לתרגום הנמכר ביותר לאנגלית של הקוראן והודפס ביותר מ-70 מהדורות.
בדיוק כמו במקרה של "אלף לילה ולילה", דאוד רצה לתרגם את הקוראן לאנגלית מודרנית וקריאה; משהו שמעולם לא נעשה קודם לכן ומן הסתם עלול להיחשב לשערורייתי. תרגום הקוראן תמיד היה נושא פרובלמטי בתיאולוגיה האסלאמית. השמרנים רואים בקוראן טקסט קדוש ובלתי ניתן לחיקוי שהגיע לידיו של מוחמד מן השמים, ועל כן לא ניתן לתרגמו. מה גם שבשפות שמיות למילים יכולות להיות משמעויות שונות תלויות הקשר, מה שעוד יותר מקשה על התרגום. בשל כך, רבים רואים תרגומים של הקוראן כאינטרפרטציות בלבד, ולא בתור הטקסט עצמו.
למרות כל זאת, הקוראן תורגם, כמובן, לשפות רבות. הפעם הראשונה שהוא תורגם לאנגלית הייתה במאה ה-17, אך לא מהמקור הערבי אלא מתרגום בצרפתית. הפעם הראשונה שהקוראן תורגם לאנגלית מהמקור הערבי הייתה במאה ה-18 ואז הדבר נעשה מפרספקטיבה נוצרית מיסיונרית. במשך השנים הקוראן תורגם לאנגלית גם על ידי מוסלמים כמובן.
בנו של נסים דאוד, ד"ר ריצ'רד דאוד, מאמין שלאביו לא הייתה שום אג'נדה פוליטית או דתית בבואו לתרגם את הקוראן – מה שעניין אותו הייתה השפה, כיצד להפוך את ספר הקודש האסלאמי לנגיש ומובן ועם זאת לשמר את יופיו של הטקסט.
דאוד ניגש לקוראן כאל יצירה ספרותית, והתרגום הזה הפך למפעל חייו. התרגום שלו פורסם לראשונה ב-1956, אך רבות מהמהדורות החדשות שיצאו לאחר מכן היו פרי עריכה מחודשת של המתרגם עצמו. כל מי שהכיר את דאוד העיד כי היה פרפקציוניסט ובמהלך חייו חידש את הטקסט פעמים רבות, כשהוא משנה ומשפר ניסוחים ללא הרף. יש המעידים שלא הפסיק עד יומו האחרון.
"לאבי מעולם לא הייתה אג'נדה אחרת מלבד בלשנות," אמר ריצ'רד דאוד בראיון ל"ג'רוזלם פוסט" לאחר מותו של אביו. "הוא התחיל את הפרויקט שלו בגיל 27 וסיים אותו בגיל 86, כשביצע את התיקון האחרון. למעשה, הוא עדיין הסתכל בקוראן זמן קצר לפני מותו. הוא תמיד חיפש את הדרך הטובה יותר לבטא משהו נוסף, שואף להפוך אותו למושלם ככל יכולתו, לשחזר את השירה במדויק".
דאוד, כאמור, לא היה הראשון לתרגם לאנגלית את "סיפורי אלף לילה ולילה" או את הקוראן, אך הוא היה אחראי במידה רבה לפופולריות שלהם במערב. הוא זה שהנגיש אותם לקוראים שהתרגומים הישנים והמיושנים הרתיעו אותם. התרגומים המודרניים שלו כמובן גם הרגיזו את הטהרנים. דאוד היה מתרגם ועורך בעל חזון ובטחון שהרשה לעצמו להכניס שינויים לטקסט המקורי, להשמיט דברים ולקצר. לא כולם ראו גישה זו בעין יפה, אך מעריציו הרבים יעידו כי מילותיו היו מלאות קסם ופיוט ועם זאת מעולם לא כבדות, ארכאיות ובלתי חדירות.
"כל שאר התרגומים לאנגלית הם נפוחים, ארכאיים ובלתי קריאים, למעט עבור המשוגעים לדבר", כתב העיתונאי הבריטי פיליפ הווארד ב"טיימס" ב-1986, כשיצאה מהדורה חדשה של הקוראן בתרגומו של דאוד. "למרות מחסום השפה, דאוד לכד את הרעם והשירה של המקור בקטעים כמו אלה העוסקים ביום הדין ובגן עדן וגיהנום".
אחרי פרסום התרגום הראשון שלו לקוראן רצה דאוד להמשיך להתקדם באקדמיה והחל ללמוד לקראת דוקטורט, אך נאלץ לעזוב כדי לפרנס את משפחתו, ובסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת הקים סוכנות תרגום משלו, המתמחה בערבית ועוסקת בעיקר בתרגום מסחרי. מוצרים רבים שיובאו לארצות ערב מהמערב קיבלו את השם שלהם, תיאור המוצר, הלוגו והטקסט הפרסומי תחת ידו של דאוד. אחד מהישגיו הנוספים בתחום התרגום המסחרי היה המצאת מילים ערביות למונחים מודרניים שלא היו להם שמות בערבית הספרותית. החברה שלו התעסקה במשך השנים בדפוס בערבית, וגם בדיבוב, ודאוד בעצמו דובב לא מעט טקסטים לערבית בקולו שלו.
בהיותו המתרגם המוביל מערבית לאנגלית ומאנגלית לערבית במאה ה-20, קיבל דאוד בסוף שנות ה-60 משימת עריכה חשובה נוספת: אוניברסיטת פרינסטון הזמינה אותו לערוך ולקצר את תרגום פרנץ רוזנטל (יהודי נוסף, יליד גרמניה שהפך למומחה לספרות ערבית) של ה"מוקדימה".
"אקדמות למדע ההיסטוריה" – או בשמו הערבי, "מוקדימה" – שכתב במאה ה-14 ההיסטוריון הערבי אבן ח'לדון הוא טקסט יסוד חשוב בכתיבת דברי הימים. זהו ספר המהווה אבן דרך בחקר ההיסטוריה ושלל תחומים אקדמיים המשיקים לה. גם את ה"מוקדימה" הצליח דאוד להנגיש לדור חדש של קוראי אנגלית, בין היתר על ידי כך שמשלושה כרכים הפך את הספר לכרך אחד בלבד.
נסים יוסף דאוד נפטר בלונדון בשנת 2014 בגיל 87. הוא השאיר אחריו אישה, שלושה בנים, תשעה נכדים, המונים שהתאהבו בזכותו בטקסטים קאנוניים של הספרות הערבית, ואינספור מוסלמים דוברי אנגלית שנולדו במערב ויכלו בזכותו לראשונה להבין ולהתחבר לטקסטים הקדושים של אמונתם.