בלוג

פתאום, בעיצומה של שממת הקורונה, המוזיאון קיבל חיים חדשים. אחרי שהיה סגור ארבעה חודשים לקהל בהוראת משרד הבריאות ונפתח מחדש תחת הגבלות מחמירות וקשות, נדמה היה שהדבר האחרון שעובר בראשם של הורים וילדים הוא ביקור במוזיאון. אבל רעיון אחד מקורי, הברקה רגעית שמיד הפכה לגיוס כללי של צוות העובדים ויציאה לאור תוך פחות משבועיים. כך, במהלך חודש אוגוסט האחרון התחפש מוזיאון העם היהודי לנמל תעופה. הלובי הוסב לאולם מקבלי הנוסעים הטסים לחו”ל, וקומת האגף החדש – גלריות תערוכת ”הומור יהודי סביב העולם”  וגלריית היכל בתי הכנסת, “הללו-יה! כינוס, תפילה, לימוד” היוו היעד אליו מגיעים הנוסעים לאחר הטיסה. ל”יעד” זה הצטרפו[…]

ביום כיפור, בהפטרה של תפילת מנחה, יקראו בבתי הכנסת, בחצרות, ובמרפסות, סיפור קצר ומשונה בן 48 פסוקים. במרכז העלילה יעמוד אדם די אנונימי. שמו :יונה בן אמיתי. משלח ידו: נביא. הסיפור מתחיל באלוהים שמצווה על יונה להזהיר את תושבי נינווה – העיר האשורית הגדולה – שישובו מדרכם הרעה כי "מלאו ידיהם חמס". המילה "חמס" מופיעה במקרא בסיפורים רבים. על פי חז"ל היא מתארת חברה שסועה, שבה שחיתות, גזל וריקבון מוסרי הם מטבע עובר לסוחר. יונה מתעלם מהציווי האלוהי. מצדו שאנשי נינווה הנוכרים ימשיכו לאמלל אחד את השני. הוא עולה על אנייה בנמל יפו ומפליג לתרשיש, עיר קדומה שממוקמת באזור דרום[…]

ברשימת "השנים הגדולות ביותר בתולדות העם היהודי" שנת 1948 ניצבת בגאון בראש. אלפיים שנה של תקוות וכיסופים, של "ליבי במזרח ואני במערב", של רדיפות והצלחות ואפילוג מצמרר במיוחד, הסתיימו ברגע מכונן אחד, ה' באייר תש"ח, כשאיש נמוך קומה וגבה רוח נעמד על הבימה ברחוב רוטשילד והכריז על הקמת המדינה. בת ארבעה וחצי חודשים הייתה המדינה כשחל ראש השנה הראשון בתולדותיה: ה-3 באוקטובר 1948. בגיל בו תינוק עדיין לא מתהפך, היא נאלצה לעמוד על רגליה ולדאוג לצרכיה, ללא הבייביסיטר הבריטי ועם אויבים מבית וחוץ, שראו בנוכחותה נטע זר. חברת בת של תאגיד הקולוניאליזם המערבי. הימים היו ימי ההפוגה השנייה של מלחמת[…]

מאת: עדי אקוניס הרבה לפני ששיטות חינוך אלטרנטיביות לזרם המרכזי, כמו האנתרופוסופית למשל, או בתי ספר לאומניות וטבע הפכו למבוקשים, היה בית ספר אחד שהנחיל שיטת חינוך מהפכנית ושונה שהצמיח שורה של בכירות ובכירים, מכל התחומים, שחבים את הצלחתם לאישה אחת, טוני הלה שמה. מוצ'ילרית הרפתקנית, פמיניסטית, לוחמת צדק, אוהבת אדם, שירה ואומנות ואשת חינוך קפדנית. קוים לדמותה של טוני הלה, המנהלת האגדית של תיכון חדש בתל אביב. תיכון חדש תל אביב, שמאז 1995 נקרא על שם יצחק רבין, טומן בחובו היסטוריה מפוארת ושורה של אישיים מכובדים שלמדו בו מאז הקמתו בשנת 1937, ביניהם נשיאת בית המשפט העליון דורית בינייש,[…]

תסתכלו טוב טוב על האיש שיושב לפניכם ברכבת הצפופה, זה שפינה עכשיו את מקום הישיבה שלו לאישה בהריון, בעודו מפזר חיוכים לכל עבר. נכון שהוא נראה כאילו הרגע שלפו אותו ממדור הלכות ונימוסים של חנה בבלי? כל כך אדיב, נדיב ושופע טוב לב. עצה שלנו. אל תלכו שולל אחרי מראה העיניים. הוא עלול לשקר. רוב הסיכויים שמאחורי החזות של מריה תרזה המקומית, מסתתר סדיסט מרושע שבהינתן התנאים המתאימים לא יהסס להפעיל נגדכם אלימות מהזן האכזרי ביותר. "הייתי אמור להיוולד בקהילה היהודית דוברת הגרמנית בפראג, ולהיחנק כעבור 10 שנים באחד מתאי הגזים באושוויץ", כתב סטנלי מילגרם בהיותו בן 28, "כיצד נולדתי[…]

לא במקרה "אגדות החורבן" מופיעות בתלמוד במסכת גיטין. אסופות הסיפורים שמתארים את הריקבון המוסרי שפשט בירושלים לפני החורבן מסמלים את גט הכריתות שנכרת בין השלטון לעם, ובין האליטה המנותקת לרחוב הבוער. אלו חלחלו למטה, לכיכרות ולשכונות. האיבה בין איש לרעהו גדלה, האמון יצא לחל"ת, והשנאה וההסתה גזרו קופון פוליטי שהוביל למלחמת אחים ולחורבן. מי שרוצה להבין לעומק את המושג "אדם לאדם זאב" שיואיל בטובו ויקרא את הסיפור הקצר והמצמרר "השוליה והנגר" (גיטין נח', א') ויגלה לאלו דרגות שפל אפלות הגיעו היחסים בין אדם לחברו באותם ימים. אנו נתמקד בסיפור שנסוב סביב אישה אחת, מרתא בת בייתוס שמה, צאצאית למשפחת בייתוס[…]

"אפילו אם רמברנדט לא היה יהודי יש למנותו כיהודי של כבוד בשל רגישותו ואהבתו הרבה ליהודים", כתב המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק בשנת 1932 בהקדמה לספר שחיבר הצייר היהודי לאוניד פסטרנק, על יצירתו של רמברנדט. בהמשך ציין ביאליק כי "גאון ציירים זה השיג באורח פלא את הנשמה העברית ובא עד חקר תכונתה, כאשר לא השיגה שום צייר מן הגויים". ביאליק לא היה המעריץ היחיד של הצייר ההולנדי הדגול. רמברנדט הוא כנראה האמן המוזכר ביותר בספרות העברית. שמו משובץ ברבים מסיפורי עגנון, דמותו שימשה השראה לרב קוק, המשורר ש. שלום חיבר אודותיו שירים ומקאמות, ואפילו אפרים קישון הגדול השתמש בדמותו במחזה[…]

אמריקה בוערת ומבולבלת. בוערת כתוצאה מרצח מתועב, שהוביל למהומות דמים ששחררו החוצה קיטור שנאה בן מאות שנים של אפליית שחורים. ומבולבלת כי רק לפני שלוש שנים וחצי סיים גבר שחור כהונה בת שמונה שנים כאחד הנשיאים הפופולריים בארה"ב, ורק לפני חודש היא סיימה לצפות בסדרה על ילד שחור שהפך לשחקן כדורסל אגדי, אייקון אמריקאי גלובלי, ודמות נערצת על לבנים ושחורים כאחד. ובתוך הקלחת הכאוטית והמבעבעת הזאת, ההבטחה של האבות המייסדים כי "כל בני האדם זכאים לחיים, חירות ושאיפה לאושר" נאלמת בינות לצווחות האנשים שיורקים רעל אחד על רעהו, בעודם חובשים מסכות הגנה על פניהם. לא מחמת הגז המדמיע שמפזרים השוטרים,[…]

בתחילת שנות ה-90, במקביל לכניסת הטלוויזיה המסחרית לחיינו, כמה קופירייטרים יצירתיים במשרדי פרסום שונים קיבלו משימה לפצח את הקשר בין חג השבועות לנתוני המכירות של הלקוחות שלהם – חברות מוצרי החלב – והביאו לנו את הסיפור הבא: לפני 4,000 שנה, בעודם חוצים את מדבר סיני לעבר הארץ המובטחת, סבלו בני ישראל ממחסור חמור בסידן שגרם למגוון מחלות בעצמות, אשר הקשו מאוד על ההליכה במדבר. אלוקים, ששמע את נאקות העם, הוריד מהשמיים מאכל בשם "מן" – תערובת של חיטה ודבש – הידוע בסגולותיו הרפואיות. לצערו, הפתרון לא הועיל ובני ישראל המשיכו לקטר. הביאו לנו חלב עם סידן! הם דרשו. המרירות בקרב[…]