בלוג

פרדיננד לָסָל, שנולד בגרמניה בשנת 1825, היה הוגה דעות מבריק וכלכלן מחונן שפיתח, בין השאר, את "חוק הברזל של השכר". בקורות חייו מצויים עוד מספר הישגים לא מבוטלים: לָסָל היה מחלוצי רעיון המפלגה המודרנית, מראשוני מנהיגיה של תנועת הפועלים הגרמנית, ואבי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD). אבל לפרדיננד לָסָל הייתה בעיה אחת קטנה שהעיבה על הישגיו. הוא היה נימול. בגרמניה של המאה ה-19 זה היה מעשה בלתי-נסלח. להלן תיאור "משובב לב" משנת 1862 המתייחס למוצאו היהודי של לָסָל: "כעת ברור לגמרי – ויעידו על כך גם צורת ראשו ואופן צמיחת שערו – שהוא (לָסָל) מצאצאי השחורים שליוו את משה בבריחתו ממצרים,[…]

בספטמבר 1950 פנו מספר בכירי מפא"י אל ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, והציעו לו לשאת נאום לאומה בקול ישראל. לטענתם, שידור כזה ינחית "מכה קשה לשוק השחור" ויביא לשינוי "המצב הפסיכולוגי" בציבור. כשבכירי מפא"י דיברו על "המצב הפסיכולוגי" של הציבור ועל הצורך "להנחית מכה קשה על השוק השחור", הם התכוונו להשפעת מדיניות הצנע הכלכלית שהונהגה בישראל הצעירה באפריל 1949, בשל הצורך להתמודד עם תועפות ההוצאות הכרוכות בקליטת רבבות עולים מדי חודש, הקמת ובניית צבא ההגנה לישראל וכל שאר הסעיפים התקציביים הכבדים הכרוכים בהקמת מדינה צעירה על רגליה. לפחות בשלב הראשון של הגבלות תקופת הצנע אזרחי ישראל היו ממושמעים וצייתנים[…]

הקהילה היהודית במצרים שגשגה מאמצע המאה ה־19 ועד לשנות ה־1950. שילובה של מצרים במסחר הבינלאומי, בפרט לאחר פתיחתה של תעלת סואץ, שימשה כמוקד משיכה ליהודים רבים אשר התיישבו בארץ זאת, בעיקר בקהיר ובאלכסנדריה, לצד בני הקהילה המקומית הוותיקה. זאת גם התקופה שבה השימוש בשמות משפחה הופך לנפוץ מאד. בדיקה של פירוש ומשמעות שמות המשפחה שהיו נפוצים בקרב יהודי מצרים בעידן המודרני פותחת חלון אל עברן של המשפחות היהודיות ותולדותיהן לפני שהתיישבו במצרים, וזאת משום ששמות המשפחה של בני הקהילה היהודית במצרים משקפים פעמים רבות את מקום מוצאן של המשפחות.  קבוצה גדולה של שמות אופיינית לצאצאים של מגורשי ספרד שהגיעו למצרים[…]

לא רק בימים המטורפים שעוברים עלינו, גם במאה ה-16 תקף את המרחב האיטלקי "נגיף קטלני". מלומדים קתולים הכירו היטב את הפולש. הם "למדו אותו" במשך 1,500 שנים, וידעו לזהות אותו גם ממרחק העולה בהרבה על שני מטר. במשך דורות על גבי דורות, מאב לבן ומאם לבת, הם שמעו את הסיפור המכונן: כיצד חיסל "הנגיף" הערמומי – העם היהודי – את אביהם משיח צדקם הקדמון והותיר אותו מדמם למוות על הצלב. הם אמנם לא הודו בכך, אבל בינם לבין עצמם, אנשי הדת הנוצרים ידעו שהם עצמם מוטציה של אותו "נגיף". למעשה, יהודים התגוררו באיטליה עוד מימי האימפריה הרומית ובשלהי ימי הביניים,[…]

"החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" היה שמו של ארגון מיסיונרי פרוטסטנטי שהוקם בשנת 1809 בלונדון, במטרה לשכנע יהודים להתנצר. המיסיון, שפעל ב-52 מדינות, נחשב למכונת תעמולה משומנת, מאורגנת וחסרת עכבות. בשיאו הפעיל מאות מיסיונרים, שמחציתם לערך היו יהודים מומרים. כסף היה פקטור חשוב במרכזים לטיפולי המרת הדת של המיסיון הנוצרי. קברניטי המיסיון סימנו צעירים וצעירות יהודים מהשכבות העניות כטרף קל לשכנוע. הטקטיקה הייתה להתמקם בריכוזים יהודים מוכי עוני ברחבי העולם, להקים שם בתי ספר, ולפתות את בני הנוער להצטרף למיסיון באמצעות טובות הנאה חומריות. פעילות המיסיון זכתה לביקורת נוקבת על שימושה באמצעי פיתוי נלוזים אלו, שכונו בזלזול "ציד דגים[…]

אחת ההשפעות המרכזיות של תנועת החילון, שהתפשטה במרכז אירופה במפנה המאה ה-19, הייתה הופעתו של תחום דעת חדש, "היסטוריציזם". הופעת ההיסטוריציזם הייתה לא פחות ממהפכה קופרניקאית ביחס אל ההיסטוריה. באבחת קולמוסו של מייסד האסכולה, הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל, איבדו גופי הידע של העבר את מרכזיותם כמקור סמכות והפכו למושא מחקר, בדומה לגרמי השמיים וחלקיקי האטום. המסורת הוגלתה מהכנסייה למעבדת המחקר, תבונת הקדמונים הפכה לביבליוגרפיה, והרוח התעוררה יום אחד וגילתה שאזקו אותה ללא הסכמתה למושג חדש, ומעתה היא תופיע לנצח בתור "מדעי הרוח". ההיסטוריוציזם קבע כי האדם הוא נגזרת של האומה אליה הוא משתייך: השפה, התרבות וסך כל התכונות הספציפיות המשותפות[…]

היום זה מרגיש ונשמע כמו פרהיסטוריה דמיונית, אבל היו ימים, הרבה לפני הולדת נטפליקס והטלוויזיה הרב-ערוצית, שחיכינו שבוע שלם, כל שבוע, כדי לצפות בסרט. הסצנה חזרה על עצמה כל יום שישי אחר הצהריים, לאורך כמעט שלושה עשורים – מ-1968, שנת השקתה של הטלוויזיה הישראלית, ועד אמצע שנות התשעים. ממטולה עד אילת התכנס עם ישראל סביב מדורת השבט: "סרט ערבי", מושג ישראלי-עממי כולל לסרטי קולנוע שהגיעו ברובם המכריע ממצרים לטלוויזיה הישראלית הצעירה והחד-ערוצית. דרמות קורעות לב, אהבות טרגיות, פרידות סוחטות דמעות ולעתים קומדיות פרועות בגבולות הז'אנר – כל אלה היו מצרך בסיסי במתכון התרבות הישראלי, כזה שגרם למאות אלפים לוותר על[…]