בלוג

בשנת 1903 נשלח חיים נחמן ביאליק לעיר קישינב, רוסיה, לסקר את הפוגרום שפרץ שם זמן מועט לפני כן. המראות שנגלו לפניו היו קשים: 49 גופות, 92 פצועים קשה ועשרות חנויות של יהודים שנבזזו ונהרסו. אבל יותר מאובדן חיי אדם והפגיעה ברכוש היו אלו אוזלת היד ורמיסת הכבוד העצמי היהודי שזעזעו את נפשו של המשורר הלאומי לעתיד. את תחושותיו הקטגוריות כלפי מי שישבו באפס מעשה ולא התנגדו לפורעים, הוא תרגם לפואמה סרקסטית ומושחזת שהייתה ליצירת חייו – "בעיר ההריגה". הפואמה הכתה גלים בכל העולם היהודי. מילותיו של ביאליק, שביטאו את הזעם והבושה לנוכח אחיו היהודים שהסתתרו ומלמלו "שמע ישראל", בעוד איכרים[…]

מאז ומתמיד מערכות הבחירות בישראל היו יצריות למדי. למעשה, בניגוד לדימוי של חברה אחידה ומגויסת, עיון בתעמולת הבחירות בשנות ה-50 מעלה את העובדה שבשנים הראשונות לקום המדינה היו שסעים פוליטיים קשים מאד בין הימין לבין השמאל, וגם בתוך כל אחד מהמחנות הללו הייתה תחרות קשה מאד על קולות הבוחרים. אחד ההיבטים המעניינים הללו בא לידי ביטוי בדרך בה מפ"ם – מפלגת הפועלים המאוחדת – עשתה שימוש בדימוי אנטישמי רווח באירופה, על מנת להיאבק במפלגת הציונים הכלליים במערכת הבחירות של שנת 1955. עם זאת, הדימוי עצמו לא צמח בחלל ריק, והוא הופיע על רקע דימויים שכבר רווחו בישראל, בעקבות ההיסטוריה של[…]

בשנת 1963 הזמין משרד החוץ הישראלי את יוהאנס בוכארד ההולנדי לביקור בישראל. במוזיאון "יד ושם" הוענק לו התואר "חסיד אומות העולם", ועץ ניטע לכבודו בשדרת חסידי אומות העולם. בשנים 1941-1945 הציל בוכארד כ-300 ילדים יהודים ממוות בטוח בידי הנאצים ועוזריהם. בוכארד נולד בשנת 1891 בכפר ניוב-פאנפ (Nieuw Vennep), הולנד. איכר חסר השכלה, שלמד שנתיים בבית-ספר יסודי. מגיל שמונה עבד בעבודות חקלאיות בחוות אביו, וכשבגר הקים בכפר חווה לו למשפחתו. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה נשוי ואב לילדים, נוצרי אדוק מאד, מהזרם הקלוויניסטי. כשהחלו הנאצים לגרש את יהודי הולנד אל מחנות הריכוז, החליט בוכארד להסתירם כדי למנוע את גירושם. הוא יצר[…]

בערב חורפי של תחילת ינואר 1943 טיילו שני חברים בשדרה החמישית בניו-יורק. על המדרכות ילדים בנו בובות משלג וחלונות הראווה של חנויות היוקרה הבהבו נורות ניאון צבעוניות – שאריות מחגיגות ראש השנה האחרון. כעבור זמן מה התיישבו שני החברים על ספסל תחת פנס רחוב. אחד מהם הוציא מתיקו עיתון שוויצרי בן שבוע והקריא לחברו ידיעה, בה סופר על הצעה של ממשלת רומניה לממשלות ארה"ב ובריטניה לאפשר ל-70 אלף מיהודי טרנסניסטריה לברוח מרומניה במחיר חמישים דולר לראש. עוד הודגש כי ההצעה תאבד מתוקפה ברגע בו יפלשו הנאצים לחלק ההוא של רומניה – והם עמדו להיכנס בכל רגע. שני החברים – המלחין[…]

ישנם סיפורי גבורה לא מעטים מתקופת השואה על אנשים אשר סיכנו את חייהם כדי להציל חברים, שכנים או אפילו זרים. אחת הפרשות המופלאות, ששלובים בה הן אומץ לב והן חשיבה יצירתית יוצאת דופן לנוכח פני הסכנה, היא סיפורו של ד"ר יוג'ין לזובסקי, שהצליח לפברק מגיפת טיפוס כדי להציל אנשים מידי הנאצים. ד"ר לזובסקי, ששמו המקורי היה Eugeniusz Sławomir Łazowski, נולד בצ'סטוחובה פולין בשנת 1913. ב-1939, כשפלשו הגרמנים לפולין, הוא היה רופא צעיר שאך זה סיים לימודי רפואה ושירת כרופא בצבא הפולני. אחרי שפרצה המלחמה, לזובסקי נשלח להתמחות מעשית בעיירה רוזוואדוב בדרום מזרח פולין, שבה חיה גם אוכלוסייה יהודית גדולה. כשהגיע[…]

ליהודים יש לא מעט גיבורי בדיחות עממיות שכל קשר בינם לבין המציאות הוא באמת מקרי בהחלט. במקרה של חכמי חלם, העיירה האמיתית כללה אנשים רגילים לחלוטין, שלא היו בהכרח ידועים בטיפשות או בתמימות יוצאת דופן, ועד היום מנסים לחקור ולהבין למה דווקא עליהם התפתחו כל כך הרבה סיפורים. לעומת זאת ג'וחא הוא גיבורן של בדיחות ומעשיות שהגיעו מארצות האסלאם וגם היהודים המקומיים אימצו אותו – אלא שלא ידוע על אדם אמיתי שלו יוחסו אותם סיפורים. לגרמנים יש את טיל אוילנשפיגל שאין שום עדות שאי פעם התקיים באמת. אבל דווקא גיבור הבדיחות היהודי המפורסם ביותר היה, כך נראה, אדם אמיתי –[…]

הרגע בו עמד יחד עם שלושת בנותיו למרגלות בור המים העמוק שנמצא מתחת לבזיליקה המפורסמת בעיר הגרמנית טרייר, היה מעמד מכונן עבור פרופסור ישראל יובל. כ-900 שנה לפני כן, בדיוק בנקודה בה עמד, ביקשו הורים יהודים להשליך את ילדיהם לבור לפני שגדודי הצלבנים יכנסו לעיר. הפליאה שאחזה בו בשעה שדמיין את המחזה המצמרר, הוציאה את פרופסור יובל למסע מחקרי מרתק בסיומו נולד המאמר "הנקם והקללה – הדם והעלילה", שיצא לאור ב-1994. מדובר בחיבור פורץ דרך, שהציב סימן שאלה מהבהב בכל הנוגע לצמיחת תודעת הקורבנות היהודית הגלותית, ששיאה עלילות הדם שהופיעו לראשונה בימי הביניים. עד מחקרו של פרופסור יובל, כל ניסיון[…]

במשך שלושה עשורים היה צמד קומי אחד בולט בעולם היהודי, שהתעלה מעל כל הצמדים וההרכבים האחרים – שמעון דז'יגאן וישראל שומאכר. הסיפור שלהם הוא לא רק על העולם האמנותי והבידורי שבו הם לקחו חלק, אלא גם הסיפור ההיסטורי של העם היהודי במאה ה-20. הרפרטואר שלהם כלל עשרות הצגות ביידיש (חלקן גם בעברית), והם עוררו שינויים תרבותיים בעולם היהודי האירופאי ובמדינת ישראל הצעירה, כפי שאף צמד תרבותי לא עשה לפניהם. דז'יגאן המשיך עוד 20 שנים נוספות. דז'יגאן ושומאכר נולדו בעיר לודז' שבפולין – שמעון ב-1906 וישראל שלוש שנים אחריו. שניהם נחשפו בגיל צעיר יחסית לעולם תיאטרון היידיש שבתקופה זו כבר החל להתפתח[…]