בלוג

בכל קונטקסט אחר, הכינוי "אף ארוך" ליהודי היה מתפרש ככינוי גנאי גזעני, אך "לואו שנגטה" (אף ארוך בסינית) היה כינויו של ד"ר יעקב רוזנפלד, רופא אוסטרי-יהודי שהתנדב לצבא השחרור העממי של סין בשנות ה-40 של המאה הקודמת. זה בשום אופן לא היה כינוי גנאי – להפך. הסינים הקומוניסטים אהבו את רוזנפלד כמו אח וממשיכים להעריץ אותו ולנצור את זכרו. הרופא היהודי המנוח משמש עד היום לסמל לידידות בין סין לישראל, כמו גם לידידות בין סין לאוסטריה. ספק אם ההורים שבאים לנדנד את ילדיהם בגן השעשועים שבפארק יעקב רוזנפלד בוינה, בירת אוסטריה, יודעים רבות על חייו של האיש שעל שמו נקרא[…]

הוא בקושי הגיע ל-150 ס"מ. הוא הגיע לאמריקה רק קרוב לגיל 30 ולכן כל חייו דיבר אנגלית במבטא כבד, אבל כל תעשיית הסרטים בהוליווד חייבת לו את קיומה. בין ההמצאות הרבות שלו אפשר למצוא מייק-אפ, ריסים מלאכותיים, אודם עמיד ופודרה דחוסה. מרלן דיטריך, אווה גרדנר וכוכבות קולנוע אחרות חייבות לו את המראה הדרמטי שלהן. אבל השאיפה שלו הייתה לגרום לכל אישה להיראות כוכבת. אולי זו הסיבה שמותג הקוסמטיקה שלו נחשב עד היום לאחד הפופולריים והאיכותיים בעולם. מקסימיליאן פקטורוביץ' נולד בספטמבר 1872 בעיירה זדונסקה וולה ליד לודג' (היום פולין, אז תחום המושב של האימפריה הרוסית). אימו, ססיליה, נפטרה כשמקס היה רק[…]

תחרות היופי האמריקאית "מיס אמריקה" נוסדה לראשונה ב-1921, בתור תחרות יופי בבגדי ים. בהמשך היא הפכה לתחרות היופי, כשרון, יציבה זקופה ורצון להביא שלום עולמי שאנחנו מכירים היום, כשבכל כמה שנים הקריטריונים להשתתפות וזכייה קצת משתנים. את מרבית הזוכות ב"מיס אמריקה" אף אחד לא זוכר, אבל יש כמה בלתי נשכחות. אחת מהן היא בס מאירסון. לקח קרוב לרבע מאה עד שבחורה יהודיה זכתה בתואר הנכסף. בס מאירסון, שהוכתרה ב-1945, הייתה מיס אמריקה היהודיה הראשונה, והיחידה עד כה. הכתר הונח על ראשה של מאירסון בת ה-21 בטקס רב רושם בבירת ההימורים של החוף המזרחי של ארצות הברית, אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי,[…]

החודש הלך לעולמו אדולפו קמינסקי, כנראה זייפן המסמכים היהודי המפורסם בעולם. במשך כמעט שלושה עשורים, משנת 1940 ועד סוף שנות ה-60, היתה לו יד בכל מחתרת או מהפכה משמעותית בעולם. הוא יצר תעודות מזויפות מעשרות מדינות, ביד אמן, וללא גביית תשלום. למרות פעילותו העניפה בתחום הזיוף, הוא מעולם לא נתפס, עד שהחליט בעצמו לחשוף את סיפור חייו. סרט תיעודי שיצא ב-1999; ספר ביוגרפי שכתבה בתו, השחקנית שרה קמינסקי, שיצא כעבור עשור; וגם כתבה ב"ניו יורק טיימס" ופרק של תכנית התחקירים האמריקאית "60 דקות" מהשנים האחרונות, כולם סיפרו את סיפורו הלא יאמן של קמינסקי, שנפטר בתחילת החודש, בגיל 97. קמינסקי סיים[…]

ב-13 בינואר 1948, השבוע לפני 75 שנה, נרצח סולומון (שלמה) מיכואלס, שחקן ובמאי סובייטי-יידי מפורסם, מנהלו האמנותי של התאטרון היהודי-סובייטי והמנהיג הבלתי מעורער של יהדות ברית המועצות באותם זמנים. ההחלטה על הרצח התקבלה על ידי סטלין באופן אישי. הסיבה: התגובה של יהדות ברית המועצות על ההחלטה של השלטונות הסובייטיים לתמוך בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר באותה שנה. על פי הגרסה הרשמית, מיכואלס נהרג בתאונת "פגע וברח" כשהיה בנסיעת עבודה במינסק. בפועל, מיכואלס וחברו שהיו בדרך לארוחת ערב אצל אחד ממכריהם, נכנסו לרכב שנשלח לאסוף אותם, הובאו למקום אחר מחוץ לעיר, שם חוסלו ובהמשך הגופות הונחו בסמטה בעיר עם סימנים של[…]

ישנם שמות שמעלים קונוטציות כל כך חזקות שאי אפשר להשתחרר מהן. שם כזה הוא דלילה. בכל פעם ששומעים את להיטו האלמותי של טום ג'ונס מ-1968, שכתב בארי מייסון והלחין לס ריד על האישה הבוגדנית שהטריפה את דעתו, עולה לנגד עינינו דמותה המפתה והמסוכנת של דלילה מהתנ"ך. בעוד שמשון מסמל גבורה, שמה של דלילה הפך לשם קוד לאישה חושנית ובוגדנית. סיפורה של דלילה המקראית מוכר לכל. שמשון, השופט האחרון בספר "שופטים", קיבל מאלוהים כוחות-על על מנת להשליט טרור על הפלשתים ששלטו באותה עת בדרום הארץ. הפלשתים שרצו להיפטר ממנו, שכרו את שירותיה של דלילה על מנת שתפתה אותו ותגלה את סוד[…]

מירה (מריה) סחנובסקי הייתה דמות מרתקת אך שנויה במחלוקת, שהייתה מוכנה ללכת רחוק מאד למען האידיאולוגיה. חייה הקצרים היו אפופי סודות ומסתורין. ילידת תחום המושב שהתאהבה במהפכה הקומוניסטית, עשתה קריירה צבאית מרשימה והפכה לאישה הראשונה בדרגה מקבילה לאלוף בצבא האדום. סיפורה הסתיים, כמו כל כך הרבה דומים, כשנפלה מתחת לגלגלי מכונת הטיהורים הרצחנית העיוורת של סטלין. סחנובסקי נולדה בשם מירה גץ. בטפסים רשמיים היא תמיד כתבה על עצמה שנולדה בווילנה בשנת 1897 במשפחה יהודית ממעמד הביניים ואבא שלה היה מורה פשוט בתיכון. בפועל, שנים רבות לאחר מותה התברר שאביה היה פקיד בכיר בממשל המקומי, מידע שהיה כנראה מזיק לה אם[…]

לקראת אמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת הוקם קיבוץ חדש בתל עבדון אשר בגליל המערבי. עמל רב הושקע בבנייתו אך לא נותר ממנו זכר – אלא על מסך הקולנוע בלבד. אותו קיבוץ הוקם על מנת שסופיה לורן, בשיא יופיה וחינה וזמן לא רב לאחר זכייתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר, תוכל לעכס בו במכנסונים זעירים וחולצה כחולה. כוכבת הקולנוע האיטלקיה היפהפיה נחתה בארץ ב-29 ביולי 1964 וטיילה כאן במשך עשרה ימים לפני תחילת צילומי הסרט "יהודית" שלשמם הגיעה. היא ביקרה בקיבוצים ובמחנה צבאי והזילה דמעות במוזיאון לוחמי הגטאות. בזמן שהותה כאן לנה הכוכבת בסוויטה של מלון דן כרמל בחיפה (צוות הצילום[…]

בשנים הראשונות אחרי מהפכת אוקטובר סבלה המדינה הסובייטית החדשה מרעב. הניסיון להחיל "מדיניות כלכלית חדשה" נכשל כישלון חרוץ ותושבי הערים והכפרים נאלצו לעמוד שעות ארוכות בתור כדי לקנות מוצרים בסיסיים כמו לחם, מלח, גפרורים, נפט לחימום ואם יתמזל מזלם, קצת דג מלוח. למרות הרעב, המשיך השלטון הקומוניסטי לייצא חיטה למדינות אחרות ולשדר כלפי חוץ תמונות הצלחה. אחת מתמונות ההצלחה האלה היו הקולחוזים, הלחם מילים "משק שיתופי" ברוסית. חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת, אלא התחלקו בתוצרת וברווחים שקיבלו מהמדינה. כלפי חוץ זו הייתה אידיליה, אבל בפועל המדינה פשוט החרימה לאותם משקים כמעט את כל מה שאפשר: חיטה, בשר, עופות, ביצים ועוד,[…]

"אצלנו בבית לא דיברו על שום דבר שקשור לשואה או לפרעות", מספרת אילנה בר-גיל ממודיעין. "כשאמא התחילה לקבל רנטה מגרמניה הייתי בהלם. ואז לאט-לאט היא התחילה לספר. ב-1945 דינה, אמא שלי, הייתה בת 9, אמצעית בין ששה אחים ואחיות. היא לא זוכרת הרבה מהפוגרומים, אבל זוכרת שכל הזמן הייתה רעבה. הם חיפשו אוכל בפחים ויום אחד היא מצאה פרוסת לחם שהייתה עליה צואה של עכברים. אבל היא הייתה כל כך רעבה, שפשוט העיפה את הצואה עם האצבעות ואכלה את הלחם". לוב נכבשה על ידי הבריטים מהשליטה האיטלקית-גרמנית כבר בינואר 1943 והשליטה הבריטית ביטלה את חוקי הגזע, הדיכוי וההשפלה נגד היהודים[…]