בלוג

מספר ימים אחרי שהשתחרר משירותו כחייל בצבא בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, קפץ מורי גרינפילד לבית הכנסת בשכונת מגוריו שברובע קווינס, ניו-יורק. "מחפשים אותך", זרק לעברו אחד המתפללים. כעבור זמן מה, הוא התייצב מול שליח המוסד לעליה ב'. "אנחנו מאתרים יהודים-אמריקאים שיודעים להפעיל אנייה, והבנו שיש לך ניסיון בתחום" הסביר לו האחרון את סיבת זימונו. "כמה משלמים?" הקשה מורי. "זה בהתנדבות" ענה השליח. "אז אני בפנים", השיב מורי. מורי היה אז בן עשרים ואחת, חייל משוחרר של צי הסוחר האמריקאי, שכל עתידו לפניו. התחנה הראשונה אחרי השחרור הייתה כמובן לימודים בקולג', כפי שמצופה מכל צעיר יהודי בן גילו. "אמי[…]

"מה זומם גאון ישראל?", תהה הפילוסוף האמריקני הנודע ויליאם ג'יימס, כשחזה בהמוני המהגרים היהודים שהצטופפו בלואר איסט סייד של מנהטן, ניו-יורק, בדמדומי המאה ה-19. ג'יימס הרחיק לראות. המפגש בין רבבות יהודי עיירות תחום המושב – שסבלו ממאות שנות אפליה – לערכי החירות והשוויון שהעניקה ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, הוביל בהמשך לסיפור ההצלחה הבלתי נתפס של יהדות אמריקה. באחת ההסתעפויות של אותו סיפור, הופיעה חבורת אינטלקטואלים מטאורים – סופרים, מבקרים, פילוסופים, פובליציסטים, וחוקרים – שגדלו ברובם בשכונות עניות בעיר, והתחנכו בסיטי קולג' של ניו יורק. חברי קבוצה זו, שהשפיעו רבות על התרבות והפוליטיקה האמריקאית במהלך המאה ה-20, כונו לימים "האינטלקטואלים היהודים[…]

מספר חודשים לפני מותו הטראגי, ערך אמן הקרקס זישע ברייטבארט מופע לילי בעיר לובלין שבפולין. בצהרי אותו היום, בעודו זולל להנאתו מרק קרפלך וקישקע ממולא באחד מבתי האוכל של לובלין, החל להתאסף מחוץ למקום קהל יהודי רב, שביקש לחזות פנים אל פנים בגיבור הנערץ. חבורה של פולנים שנקלעה לאזור, ניגשה למעריצים היהודים, והחלה להתגרות בהם: "כלום מנדל בייליס בא לכאן שאתם כל כך עולזים?" משהבחין במחזה, יצא ברייטבארט מהמסעדה, והתנפל על הבריונים הפולנים, בעודו צועק לעברם: "ככה יעשה לאלה המהתלים ביהודים ובזישע ברייטבארט!". הסיבה שבחרנו לפתוח בידיעה שפורסמה בעיתון העברי "דואר היום", עיתונו של איתמר בן אב"י, ב-25 ביוני 1925,[…]

"ליהודים יש שישה חושים", כתב הסופר ג'ונתן ספרן פויר, "מישוש, טעם, ראייה, ריח, שמיעה ו…זיכרון. בעוד שהגויים חווים ומעבדים את העולם באמצעות החושים המסורתיים, ומשתמשים בזיכרון רק כאמצעי נחות להסביר אירועים, עבור היהודים, הזיכרון הוא לא פחות בסיסי מנצנוצה הכסוף של דקירת מחט, או טעם הדם שהיא שולפת מן האצבע. היהודי נדקר על ידי סיכה ונזכר בסיכות אחרות – כשאימו ניסתה לתקן את שרוול חולצתו כשזרועו עוד הייתה בפנים, כשאצבעותיו של סבו נרדמו מרוב שליטפו את מצחה הלח של אם-סבו, כשאברהם בחן את חוד הסכין כדי להיות בטוח שיצחק לא יחוש כאב – היהודי יכול להבין למה זה כואב. כשיהודי[…]

שנת תשפ"ב כבר בפתח וזה בדיוק הזמן לאחל שנה טובה לבני המשפחה והחברים שלכם. הדואר בקושי מתפקד ובינינו – מי עוד שולח איגרת ברכה פיזית, כזו עם בול וזמן המתנה בלתי ידוע עד שתגיע ליעדה? ברכה גנרית בסמס או בוואטספ היא אופציה קלה ומהירה, אבל חסרת כל ייחוד או מגע אישי. אז מה עושים? בדיוק בשביל זה יצרנו עבורכם גלריה של 12 איגרות שנה טובה היסטוריות, תמימות ומלאות חן והדר יהודי, מכל השנים ומכל התפוצות, אותן תוכלו לשתף על ה"קיר" של כל מי שתבחרו ברשימת החברים ובני המשפחה שלכם בפייסבוק. איך זה עובד? נורא פשוט: 1. על כל איגרת מוטבע[…]

בערב 23 בינואר 1963 נפתח באולם בית האומנים בירושלים משפט ציבורי של הסוכנות היהודית נגד הקהילה היהודית מאלג'יריה. באולם הצטופפו מעל 100 איש ואישה. סעיף האשמה המרכזי התמקד בסנטימנט הציוני הלקוי כביכול של יהדות אלג'יריה. היוזם והאדריכל של המשפט הציבורי היה יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וראש הממשלה לשעבר, משה שרת, שזעם על כך שמתוך 140 אלף יהודי אלג'יריה, רק 15,000 עלו ארצה, ואילו השאר העדיפו להגר לצרפת. "מהלך זה משקף התנכרות ליהדות, והתעלמות מקיומה של מדינת ישראל", אמר שרת. החרה החזיק אחריו פרופ' שלו גינוסר מהאוניברסיטה העברית, שנשא בתפקיד הרם של "נשיא בית המשפט" וטען כי "קהילה זו (יהודי אלג'יריה)[…]

הפעם הראשונה שהמילה GAY (שפירושה המילולי הוא כמובן "עליז") הופיעה על בימת ההיסטוריה, בהקשר של אנשים שנמשכים לבני מינם, התרחשה ביולי 1923, בסיפור קצר שהתפרסם בכתב העת האמריקאי "וניטי פייר". בסיפור מתוארות שתי נשים "שהיו יותר מסתם חברות" ואהבו "להתעלז" אחת עם השנייה. לו מישהו היה מספר למחברת הסיפור, גרטרוד שטיין, שהמילה ,GAY אותה היא שיבצה בסיפור 139 פעמים, תהפוך בעתיד להגדרת הזהות המינית של חברי אחת מתנועות המחאה המשפיעות בזמננו, היא כנראה הייתה שולחת אותו להתאשפז במוסד הפסיכיאטרי הקרוב לביתו. אבל כפי שכבר נאמר בתלמוד "אין בעל הנס מכיר בניסו", ובמקרה של שטיין התובנה הזו נכונה שבעתיים. הסופרת, שהייתה[…]

"אחד מחסרונותיה הגדולים של הנפש האנושית, ובה בעת אחת מדקויותיה העמוקות ביותר, היא אי יכולתה להתגלות אלא באמצעות הגוף", כתב הסופר הארגנטינאי ארנסטו סאבטו, ברומן הגדול שלו "על קברים וגיבורים". סאבטו, שחי ויצר בדרום אמריקה במחצית השנייה של המאה ה-20, העיד לא פעם כי הסופר הנערץ עליו היה פרנץ קפקא. אפשר להבין למה. אם היה אי פעם מאסטר בניתוח הנפש האנושית באמצעות הגוף, זהו ללא ספק הסופר היהודי המחונן, שנפטר היום לפני 97 שנים, בודד וערירי, בעיר הולדתו – פראג. בחיבורו "הפצע של קפקא" כותב פרופ' שחר גלילי, כי "המשקל המיוחד של כתבי קפקא טמון בניסיונותיו העיקשים להעתיק את שאלת[…]