בלוג

מוצאו היהודי של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד הכה בו כשהיה ילד בן שש. היה זה יום שבת בשעות אחה"צ, כשאביו, יעקב, יצא להליכה קצרה ברחובות וינה, ועל ראשו כובע פרווה חדש. לפתע ניגש אל האב נער נוצרי, צעק עליו "יהודי, רד מהמדרכה!", והעיף לו את הכובע במכה אל תוך הבוץ. כששב הביתה סיפר האב לבני משפחתו על המאורע. "ומה עשית?" שאל אותו זיגמונד הצעיר, "ירדתי מהמדרכה והרמתי את הכובע", השיב האב. זיגמונד הצעיר זעם על חוסר הישע של אביו, שעמד מושפל מול בריון נוצרי. כעבור שנה, בגיל שבע, יכנס לחדר השינה של הוריו, ישלוף את איבר מינו וישתין על הרצפה.[…]

האדמו"ר רבי חנוך הֶנִיך הכהן סיפר פעם על אדם טיפש אחד שלא רצה ללכת לישון כי פחד לפשוט את בגדיו, שמא לא ימצא אותם בבוקר. מה עשה? לקח נייר ועיפרון ורשם על פתק את מקומו של כל אחד ואחד ממלבושיו: המצנפת בצד זה, המכנסיים בצד שני, הנעליים בצד ההוא וכן הלאה. בבוקר התעורר, רצה לאסוף את בגדיו וקרא מה שכתב: כאן מקום המצנפת, כאן מקום המכנסיים, מקום הנעליים ועוד ועוד. ואז שאל: "אבל איפה אני?" כי גם את עצמו חיפש במיטה. במידה והמצב הבטחוני יאפשר זאת, לקראת יום ראשון הקרוב תלבש ישראל חג ומגוון של ערבי תיקון שבועות כיד הדמיון[…]

"שטן חסר מנוחה", כך תיאר ההיסטוריון והסופר אלכסנדר סולז'ניצין את נפתלי פרנקל, האיש שהפך מאסיר פשוט בגולאג, לבוס הגדול של מחנות הכפייה הסובייטים, ולמי שחתום על "סולם ההזנה". שיטת העבודה האכזרית שפעלה בגולאגים. סולז'ניצין, זוכה פרס נובל לספרות, שהוגלה מברית המועצות, ידע היטב על מה הוא מדבר. הוא היה מהגורמים העיקריים לחשיפת הנעשה במערכת מחנות העבודה הסובייטית (הגולאגים) בעולם המערבי. אז מי היה אותו "שטן חסר מנוחה", נפתלי פרנקל? מקורות ילדותו של נפתלי פרנקל מעורפלים. ישנן עדויות שהוא נולד בחיפה בשנת 1883 וכי בשנות הרעב הגדול ששרר בארץ בראשית המאה ה-20, היגר עם משפחתו לשבור את הרעב בארצות הים התיכון.[…]

כמדי שנה לקראת ל"ג בעומר פורץ ויכוח בין תומכי המדורות למתנגדים. האחרונים מדגישים את זיהום האוויר הכבד, והראשונים מעלים על נס את חשיבות המנהג והמסורת. את המפתח להבנת המחלוקת אפשר ללמוד דווקא מדמותו של האיש שסיפק השראה להבערת המדורה הראשונה – רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי. מתי החל המנהג להדליק מדורות בל"ג בעומר? עד סוף ימי הביניים אין אזכור במקורות לא רק להדלקת המדורות, אלא אפילו לקיומו של ל"ג בעומר, ובקרב העם היהודי בתפוצות ובארץ-ישראל הוא כלל לא נחגג. ממש כך. לא מדורות, לא תפוחי אדמה צלויים, לא "הוא היה גיבור" ולא "הוא קרא לדרור". השינוי התרחש בסוף המאה ה-16,[…]

הכול פוליטי, אומרת הסיסמא הפוסט-מודרנית. הפוליטי נמצא בכל מקום. במקום העבודה, במטבח בחדר המיטות, אפילו בשירותים. לדוגמא, אחת המחלוקות הציבוריות הערות בארה"ב בשנים האחרונות נסובה סביב הסוגיה הפוליטית: באילו שירותים ציבוריים יכולים טרנסג'נדרים להשתמש – גברים או נשים? אבל מסתבר שהמחשבה הפוסט-מודרנית לא המציאה שום דבר. אכן, הכול פוליטי. תמיד היה ותמיד יהיה. מאבקי כוח התקיימו בכל מקום ובכל זמן, ואלו גם מספקים את נקודת המוצא לסיפור שלנו, שמתחיל במחלוקת פוליטית. הפעם לא בבית הכיסא, אלא דווקא בבית הכנסת. בשנת 1816 פרץ ויכוח סוער בבית הכנסת המקומי שבשכונת בלומסברי המבוססת היטב במרכז לונדון. העילה לוויכוח היה סירובם של גבאי בית[…]

בה' באייר תש"ח – 15 במאי 1948 – קמה מדינת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ליהודים יש מדינה עצמאית 1949 ישראל בת שנה. סוף מלחמת העצמאות בה נהרגו כ-6,000 איש ואשה – כ-1% מאוכלוסיית המדינה, העומדת על כ-650,000 נפש. 1 מכל 6 יהודים חי בירושלים. כיום 1 מכל 16. ב- 12 השנים הבאות יגיעו לישראל 1,000,000 עולים: 439,000 מאירופה, 237,000 מאפריקה ו-275,000 מאסיה. רוב העולים מגיעים לאחת מ-129 מעברות. אחרים מגיעים לאחד מ-207 קיבוצים. 24 נוסעים עלו על הטיסה המסחרית הראשונה של אל-על לפריז.  ב-2019 נרשמו יותר מ-9.2 מיליון יציאות של ישראלים לחו"ל. בתום הבחירות הראשונות דוד בן-גוריון הוא ראש[…]

מספרים כי בזמן הכיבוש הנאצי בפריז נהגה ביאטריס דה-קמונדו לרכוב על סוסה המהודר ביער בולון, מלווה בקצין גרמני. סביר להניח כי בעודה משוטטת בין עצי הערמון והשקמה, ביאטריס הרהרה באפשרות שתגיע השעה, ששם משפחתה המיוחס יפסיק להרשים את הגרמנים, והם יחדלו לספק לה שירותי ליווי קבועים. אבל ספק גדול אם גם בדמיונה הפרוע ביותר, היא העלתה בדעתה שבקרוב מאוד תסיים את חייה בתאי הגזים של אושוויץ, יחד עם בנותיה ובעלה, כמו יתר בני עמה, מיוחסים יותר ופחות. לאורך חייה ספגה ביאטריס דה-קמונדו את המסר שיהדותה היא הערת שוליים בזהותה הקוסמופוליטית הנוצצת. רדיפות של יהודים, כך חינך אותה אביה, האריסטוקרט מואיז[…]

בדרך הארוכה במונית מרוסיה, בדרכם לעיר הולדתו, הטיל בנימין זר את הפצצה: "כשנגיע למשהד", הוא אמר לשרה, ארוסתו הטריה, "אמי תיתן לך תליון, אותו תהיי חייבת לענוד, אחרת החיים שלנו יהיו בסכנה". האפיזודה הזו התרחשה בשנות ה-1920. מספר חודשים לפני כן, אביו של בנימין, סוחר פרוות מהעיר משהד, אירן, בשם יעקב זר, התארח אצל הקהילה היהודית בעיר הרוסית מור (שבינתיים הספיקה כבר להימחק מהמפה) במסגרת עסקיו. לאחר תפילת ליל שבת, הבחין יעקב בנערה טובת מראה – שרה. בליבו גמלה החלטה – לבקש את ידה עבור בנו, בנימין. אחרי היכרות קצרה, בנימין ושרה התארסו. אולם לשרה היה תנאי אחד לבעלה לעתיד[…]

כששושנה מנדל, מומחית בשימור פריטי טקסטיל היסטוריים, קיבלה לידיה מארכיון ומוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים את הגלימה והפאה המקוריים ששימשו את השחקן שלמה מיכואלס בתפקיד הראשי בהצגה "המלך ליר" בתאטרון היהודי במוסקבה לפני כמעט 90 שנה – נשימתה נעתקה. עד גיל 10 התגוררה מנדל במתחם התיאטרון הממלכתי היהודי במוסקבה. היא הייתה בת יחידה להוריה, שעבדו בתיאטרון,  בשנת 1956 השתקעה משפחתה של שושנה בישראל, במסגרת עליית גומולקה. על סופם הטראגי של התיאטרון ומייסדיו, ביניהם גם על הרצח של מיכאולס, היא שמעה רק בבגרותה. ממרחק הזמן אפשר לומר שבכל הנוגע לזיכרון יהודי, העיקרון הוא פחות או יותר כזה: תאמרו לי לאיזו[…]