ב-30 בינואר 1939 נשא אדולף היטלר נאום שעתיד להיכנס לדפי ההיסטוריה כפעם הראשונה בה הצהיר קבל עם ועדה על שאיפתו להשמיד את העם היהודי. במהלך הנאום שיבץ היטלר מספר פעמים את המונח "יהדות הממון הבינלאומית" כמקור לכל צרות העולם. מחקרים רבים הראו שהשנאה הפתולוגית של היטלר לבני העם הנבחר הייתה תולדה של פראנויה מדומיינת מכוחם הכלכלי של היהודים – באותו זמן עם חלש, מפוזר, ונעדר זכויות פוליטיות וריבוניות.
אבל מילניום שלם לפני שהיטלר השליך את ההפרעות הנפשיות שלו על היהודים, עלתה לגדולה שכבה אליטיסטית של סוחרים יהודים שהחזיקה בעמדת מפתח בכלכלה הבינלאומית. הם שלטו בעשרות שפות, עשו עסקים חובקי עולם ולא בחלו בשום אמצעי כדי להרוויח כסף – הראד'אנים.
צירוף מקרים גיאו-פוליטי הוביל את הסוחרים הראד'אנים לעמוד בראש אליטה כלכלית בינלאומית במהלך המאות התשיעית והעשירית לספירה. בעקבות התפשטות הח'ליפות העבאסית ברחבי הארצות הערביות העולם נבצע לשניים: האימפריה הפרנקית הנוצרית שלטה בחלק הצפון-מערבי והאימפריה המוסלמית בחלק הדרומי. "שני עולמות עוינים ומבודדים" כפי שהגדיר זאת בתמציתיות המזרחן אליהו אשתור.
הבידוד והעוינות בין שתי האימפריות התיאוקרטיות חולל שינוי מכריע גם ביחסי המסחר. אם עד אותה תקופה סוחרים התניידו יחסית בקלות בין המזרח הרחוק למזרח הקרוב ועד ארצות אירופה ומשם לספרד וארצות המגרב, אזי התגברות הכוחות היריבים, בעיקר באזורי המזרח התיכון, הביאה לידי שיבוש הפעילות השוטפת ובמקרים רבים גם להפסקת המסחר בין המזרח המוסלמי למערב הנוצרי.
זו הייתה הסנונית שבישרה את עלייתם של הסוחרים הראד'אנים, שזיהו את ההזדמנות העסקית ונכנסו בנחישות לוואקום הכלכלי שנוצר. "עם סגירת הים התיכון בפני הסוחרים הנוצרים", כותב אשתור, "באה השעה הגדולה של הסוחרים היהודים הראד'אנים. הם נעו בקלות בין שתי המלכויות משום שלא נחשבו כשייכים לאף אחת מהן, ולכן נהיו למקשרים הטבעיים ביניהן". ההיסטוריונית אלינער ברקת מוסיפה כי בתקופה זו "הראד'אנים תיפקדו כשליחים וכסוחרים ניטרליים וכתוצאה מההכנסות שהביאו למדינות השונות, זכו לפריווילגיות רבות תחת השושלת הקרולינגית בצרפת, כמו גם ברחבי העולם המוסלמי". כן, מסתבר שמאות שנים לפני שהשוויצרים ניכסו לעצמם את מושג הנייטרליות, היהודים כבר רשמו עליו פטנט.
אבל מאין הגיעו הראד'אנים וכיצד עלו על בימת ההיסטוריה? החוקרים מתחלקים לשתי אסכולות. האחת טוענת כי מוצאם במערב אירופה, באזור שפך נהר הריין וכי האיות הנכון של שמם הוא "ראהדאנים" שפירושו "יודעי דרך". על פי האסכולה השנייה, האיות הנכון הוא "ראד'אנים" הואיל ומוצאם הוא ממחוז היסטורי בשם "ראד'אן" הממוקם באזור דרום עירק של היום.
מי שהוציא לאור את סיפורם של הרא'דאנים היה הגיאוגרף הערבי אבו אל-קאסם עבידאללה איבן כ'רדאד'בה, שתיאר בפירוט את מסעותיהם חובקי העולם – מסין והודו דרך פרס ומשם לממלכת הפרנקים באירופה, בואכה ספרד ומרוקו וחזרה דרך ארצות המגרב ומצריים, לעבר הים האדום, הודו וסין וחוזר חלילה. מארצות אירופה הראד'אנים ייצאו בדי משי נדירים, פרוות נמיה וצובל, עורות שונים וחרבות שהילכו קסם על בני המזרח ואשר מחירן השתווה למחירו של כפר סטנדרטי בימי הביניים. מסין והמזרח הם הביאו למערב את מוצרי התענוגות והמותרות האהובים על השליטים, האצילים ואנשי הכנסייה של המערב, כגון פירות אקזוטיים, פרוות, אלמוגים, תבלינים ומשחות בעלות סגולות מרפא כדוגמת "המושק" – בושם יקר ערך שהופק מבלוטת ריח שנמצאת סמוך לאיברי מין של איילי מושק בוגרים. מסעות ארוכים כמו אלו יכלו לערוך רק סוחרים אמידים מאוד. הראד'אנים, כפי שציין אליהו אשתור, היו מועדון קטן ואקסקלוסיבי, עם גב כלכלי מוצק וכיסים עמוקים.
אחד התיאורים המפורסמים של התקופה מספר על סוחר ראד'אני בשם יצחק ששימש כמתורגמן במשלחת שיצאה מטעם קארל הגדול אל הח'ליף העבאסי הארון-אל ראשיד, שדמותו האגדית כיכבה בקובץ הסיפורים המפורסם "סיפורי אלף לילה ולילה". אחרי שהמשלחת הגיעה לבגדד ערך לה הח'ליף טקס קבלת פנים מפואר, בשיאו העניק כהוקרה לקארל הגדול מתנה נדירה כמוה טרם נראתה בארצות הפרנקים – פיל לבן ענקי בשם "אבו עבאס". יצחק המתורגמן נבחר לשמור על הפיל במסע הארוך חזרה למערב. לפני היציאה קיבל הוראות מפורטות כיצד לטפל בבעל החיים הנדיר ובמהלך המסע המייגע הביתה נקשרה נפשו של יצחק בנפש הענק הלבן וטוב המזג. משנכנסו בשערי ארמון אאכן, בירת האימפריה הפרנקית, עורר הפיל הלבן תשומת לב נלהבת בקרב נתיני הממלכה, והמוני האיכרים, ששמעו על הענק שאוכל בשלווה מיד המטפל שלו, נדדו ממרחקים ארוכים רק כדי לצפות בבעל החיים הנדיר.
לצד מסחר בפרוות יוקרתיות ושליחויות דיפלומטיות סוחטות דמעות, הסוחרים הראד'נים לא בחלו גם בעיסוקים פחות אנושיים, שלא לומר בזויים, אבל כאלו שהכניסו בזמנו רווחים עצומים. כמו למשל סחר בעבדים ובשפחות. מאחר ובאימפריה הפרנקית הנוצרית נאסר על יהודים לרכוש עבדים, "הסחורה החמה" הגיעה בצורת עבדים לבנים מהארצות הסלאביות, שבשורת ישו ושליחיו טרם הגיעה אליהם. אלו היו מבוקשים מאוד בארצות המזרח ובקרב הח'ליפים בקורדובה, שהרעב שלהם לעבדים לא ידע שובע. גם שפחות לבנות היו מבוקשות. בספרד לימדו אותן שירה ונגינה ואפילו העניקו להם השכלה כדי שיוכלו "לבדר" את בעליהן.
כעם שהסיפור המרכזי שלו הוא יציאה מעבדות לחירות, די מחריד לדמיין תמונה של סוחר עבדים יהודי מוליך קבוצת ילידים סלאביים שנגררים בקושי אסורים בשלשלאות ליריד העבדים, שם יסרסו אותם באכזריות תמורת בצע כסף. מנגד, מדובר בקבוצה מאוד קטנה של אנשים שלא ייצגה את כלל העם היהודי גם באותה תקופה, אך חשוב לזכור שבתנאים חברתיים מסוימים הכללות הן קרקע פוריה לצמיחת פראנויות, אפילו כאלו שיותר מאלף שנה אחר כך נבטו אצל פסיכופת אחד עם שפם שגמל בלבו למחוק גזע שלם, לא רחוק מאותו ארמון אליו הגיעו אותו יצחק והפיל.