אסף גמזו
התרבות הפופולרית של שנת 2018 חייבת לא מעט לסטן לי. כל כמה חודשים יוצא לאקרנים סרט קומיקס חדש של מארוול, חלק מ"יקום סינמטי" מרהיב ועצום, שכבר לפחות עשור נדמה ששולט ללא עוררין בבתי הקולנוע. מרביתן המוחלט של הדמויות המככבות – ט'ור, הענק הירוק, הפנתר השחור, ספיידרמן ועוד – נוצרו על ידי סטן לי, לפני יותר מ-50 שנה. אז הם היו חלק ממהפכה תרבותית אחרת, וכנראה שאף אחד, כולל יוצריהם, לא ייעד להם את היוקרה, הממון או האימפקט התרבותי לו הם זוכים בימינו.
אבל תחילתו של "סטן דה-מן" צנועה הרבה יותר. הוא נולד בשנת 1922 בשם סטנלי מרטין ליבר בניו-יורק לזוג מהגרים יהודים מרומניה. סטנלי תכנן כבר מגיל צעיר להיות סופר אמריקאי חשוב ובגיל 17 עזרה לו בת דודתו להשיג עבודה כאסיסטנט בחברת הוצאה לאור, במחלקת הקומיקס שלהם – "טיימלי קומיקס". סטנלי הצעיר הגיע בדיוק בזמן למהפכת גיבורי העל שהתחילו יהודים בני דור שני להגירה כמוהו, מבוגרים ממנו רק בכמה שנים – ג'רי סיגל וג'ו שוסטר (סופרמן), בוב קיין וביל פינגר (בטמן), ויל אייזנר וג'ק קירבי (קפטן אמריקה). בחוברת הקומיקס "קפטן אמריקה 3" הוא גם לראשונה מקבל קרדיט ככותב, וסטנלי ליבר מופיע כ"סטן לי" – הוא העדיף לא להופיע בשמו המלא, על מנת שביום מן הימים, כאשר יוציא את הרומן החשוב שלו, לא יבלבלו אותו עם איזה כותב קומיקסים תת-תרבותיים.
עם הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה ב-1941 וגיוסם של העורך הראשי וחלק גדול מהאומנים, מקודם סטן, רק בן 19, לתפקיד העורך הראשי. כאן מתגלה כשרונו בארגון, עריכה וניהול צוות עובדים – אך עדיין לא כמחדש גדול בכתיבתו. למעשה, במשך 20 השנים הבאות סטן, ואתו טיימלי קומיקס (שתשנה ברבות השנים את שמה למארוול), תדשדש בשביל המוכר של גיבורי על שהניחו יוצרים אחרים, רובם בחברה הגדולה והמתחרה – דיסי קומיקס. גיבורים אלו היו טובים, חזקים ומאוזנים – התגלמות הצורה שבה אמריקה דמיינה את עצמה לאחר המיתון ומלחמת העולם השנייה.
השינוי, שאת גליו אנחנו מרגישים עד היום, מגיע רק בתחילת שנות ה-60. לסטן נמאס, והוא מאיים בפעם המי-יודע כמה שהוא הולך לפרוש מעסקי הקומיקס על מנת סוף סוף לשבת ולכתוב משהו "רציני", כמו שרצה תמיד. המוציא לאור שלו, מרטין גודמן (בעלה של בת דודתו, שבזכותה קיבל את העבודה 20 שנה לפני כן) דורש ממנו להמציא צוות חדש של גיבורי על, שיתחרה ב"ליגת הצדק" של חברת דיסי (אפשר רק לדמיין כמה מרטין היה מרוצה לראות כיצד 50 שנה לאחר מכן, הסרט "ליגת הצדק" מנסה להתחקות אחר ההצלחה של סרטי מארוול). אשתו של סטן המתוסכל נותנת לו עצה פשוטה: למה שלא יכתוב גיבורי על כמו שהוא רוצה לכתוב אותם, במקום להתלונן כל הזמן?
עצה זו פתחה את הפתח למבול של גיבורי על מסוג חדש – פגיעים, מורכבים, ריאליסטים ואנושיים יותר. ה- "Fantastic Four" היו הראשונים בגל החדש. בשיתוף פעולה עם ג'ק קירבי, יוצר לי סיפור על משפחת הרפתקנים עם יחסים מורכבים ודינמיים ביניהם (בהתחלה אפילו לא היו להם תלבושות שסימנו אותם כגיבורי על– אלו באו בעקבות דרישות הקוראים). בעקבות ההצלחה, ג'ק וסטן יוצרים דמות מורכבת יותר – הענק הירוק, שנמצא במלחמה פנימית מתמדת בין הזהות הרגילה שלו כמדען נעים הליכות לבין האלטר-אגו ההרואי והמפלצתי שלו. אחרי הענק הירוק מגיע ספיידרמן (עם סטיב דיטקו) – תיכוניסט חנון שנכשל לא פעם בחייו האישיים. האקס-מן, ט'ור, איירון מן, דרדוויל (עם ביל אוורט) – כולם חלק מ"מהפכת מארוול".
בשנות ה-60 מתחבר סטן לי לדור הבייבי בומרס, שגדלו על גיבורי העל (בעיקר של דיסי), אבל עכשיו מבקשים לשנות את העולם שבו גדלו – עולם שמרני ובורגני המבוסס על אידיאלים שמרניים. סטן, ג'ק וסטיב מספקים להם גיבורים ריאליסטיים יותר, המתחבטים בדילמות ובבעיות אישיות. הגיבורים הללו גם חיים בעולם האמתי – בניו-יורק ולא במטרופוליס או גותהאם. בשילוב של חוש עסקי מחודד ורצון כן לעסוק בבעיות השעה, מארוול תחת ידו של סטן כעורך הראשי והמוציא לאור לא פחדה לעסוק בנושאי השעה – זכויות האפרו-אמריקאים דרך גיבורים כמו הפנתר השחור (סטן לי וג'ק קירבי, מופיע לראשונה ב-1966) ולוק קייג' (רוי טומס, ארצ'י גודווין וג'ון רומיטה האב ב-1972), או מלחמת וייטנאם, שימוש בסמים ועוד. הדמויות של סטן לא רק ניסו להציל עלמות במצוקה – אלא לתקן את העולם שקוראיו ראו מעבר לחלון של אמריקה השסועה ממתחים גזעיים וכלכליים של שנות ה-60.
סטן היה גם איש מכירות מצוין, אלוף במיתוג הרבה לפני שהפועל היה ידוע לכל זב חוטם. הוא התחיל לפרסם מכתבי קוראים בעמודים האחרונים של חוברות קומיקס, לענות על שאלות, לשלוח מתנות ועוד. הוא גם הקפיד שגיבורים יבקרו תדיר בחוברות ובסיפורים של גיבורים אחרים, על מנת לגרום למעריצים לקנות ממגוון המוצרים שהיה לחברה להציע (מודל עסקי שה"יקום הקולנועי" של מארוול שמח להשתמש בו היום).
מהר מאוד הוא הציב את עצמו כ"סטן דה מן", האיש שלכאורה עומד, לבדו, מאחורי כל היצירות פורצות הדרך ושובות העין שיצאו מבניין מארוול. האמת, כמובן, מורכבת יותר. סטן, שהיה אמור לכתוב בכל חודש עשרות רבות של דפי קומיקס שונים, שכללו דמויות שונות עם סיפורים אישיים ובין-אישיים מסובכים ומסתבכים, המציא את מה שידוע עד היום כ"שיטת מארוול". בשיטה הזו סטן היה מזמין את האומן הראשי של הגיליון לשיחת סיעור מוחות על דמות חדשה או סיפור, בעקבותיה היה האמן הולך ומצייר לבדו את כל הגיליון. לאחר מכן סטן היה ממלא את בלוני הדיבור, החשיבה וכו'. השיטה הזו אפשרה לסטן הספק עבודה מדהים, אך בעשרות השנים שלאחר המהפכה הולידה גם מבקרים רבים, שהתלוננו על כך שקרדיט הולם לא הגיע לאנשים שיצרו יחד עם סטן את גלריית הדמויות הפופולריות של מארוול.
ב-1972 לי הפסיק לכתוב באופן קבוע וקיבל על עצמו את תפקיד המוציא לאור של מארוול. בשנות ה-90, לאחר קריירה של יותר מ-50 שנה, הוא פרש ממארוול סופית, למרות שהמשיך להיות האדם המזוהה ביותר עם החברה עד ליומו האחרון, לפני קצת פחות מחודש.
