הרברט פייק-פיז לא הבין מאיפה זה נפל עליו. הוא היה בעיצומה של קריירה פוליטית כנציג דרלינגטון מטעם השמרנים בפרלמנט במשך 25 שנים, אי של יציבות בפוליטיקה הבריטית הסוערת של תחילת המאה ה-20. אחרי שכיהן כמצליף הסיעה פרש ב-1923 לבית הלורדים והוריש את מקומו לבנו.
אבל בבחירות של 1910 הופיע לפתע יריב לחלוטין בלתי צפוי. טרייביטש לינקולן, מהגר מהונגריה, יהודי שהתנצר ופעל כמיסיונר בקנדה, נתמך בידי משפחת תעשייני שוקולד מקומית כנציג המפלגה הליברלית. בבחירות בהן הליברלים ספגו ירידה חדה בתמיכה, המועמדות שלו הסתמנה כבדיחה לא מצחיקה. בדיעבד, זו הייתה טעות קשה ומרה. לפוליטיקאי בריטי אפור לא היה ממש סיכוי נגד אחד השרלטנים הגדולים בהיסטוריה.
אחד הנושאים המרכזיים על סדר היום של אותה מערכת בחירות היה מכס. טרייביטש הגיע למחוז, הציג עצמו כטימותי טרייביטש-לינקולן כשהתוספת לשמו היא בגלל הערצתו לנשיא האמריקאי האגדי, בו ראה מודל לחיקוי. הוא הכריז באזני המקומיים כי בעוד הם נולדו בריטים רק במקרה וכברירת מחדל, הוא לעומתם בחר מרצונו החופשי להיות בריטי מתוך אהבת אמת לדרך החיים הבריטית.
המועמד החצוף יצא לסיור באירופה ושיגר משם סיפורים ממומנים, למשל לעיתון The Northern Echo על כך שבערים גרמניות אוכלים את חיות המחמד שלהם בגלל המצוקה הכלכלית שיצרו מכסי המגן. ואז גם הודיע בבטחון שינצח את פייק-פיז בשלושים קולות בדיוק.
ביום הבחירות הביטו כנראה לא מעט מהבוחרים בדאגה על הכלבים והחתולים היקרים שלהם לפני גיבוש החלטתם והעניקו לטרייביטש לינקולן ניצחון ב-29 קולות. הפרלמנט הנבחר כיהן שנה אחת בלבד ולבחירות הבאות טרייביטש כבר לא התייצב. הוא כבר נסע לבודפשט לגייס כספים לספקולציות נפט ברומניה. עוד תחנה במסע חייו של נוכל חסר מנוח.
קשה לומר שמשהו ברקע של איגנציוס טימותי טרייביטש לינקולן – או ז׳או קונג, לאו טנדרלר, מוזס פינקלס או כל שם אחר משלל הזהויות שאימץ במשך השנים על פי צרכיו – יכול היה לנבא מהלך חיים כל כך יוצא דופן, של מי שעתיד להמיר את דתו לפחות שלוש פעמים ולבגוד בארבע או חמש מדינות.
הוא נולד ב-1879 בפאקש,120 ק"מ דרומית לבודפשט, למשפחה יהודית אורתודכסית עשירה מאד. אביו היה סוחר דגנים ואמו קרובת משפחה רחוקה של אחד מענפי משפחת רוטשילד. בילדותו למד בישיבה וקיבל גם חינוך כללי מצוין – בגיל עשר ידע כבר צרפתית וגרמנית והמשפחה עברה לבודפשט ליהנות מעידן הזהב של העיר. עם מרחצאות ציבוריות, תיאטראות משגשגים וחשמליות ממונעות היא נחשבה בין השנים 1880-1910 לאחת הערים הטובות ביותר בעולם, ולא פחות חשוב – הציעה הזדמנויות אדירות ליהודים בתחומי חיים שהיו סגורים בפניהם בדורות קודמים ובמקומות אחרים.
אחיו הבכור פיתח הכרה פוליטית וכמו רבים מיהודי הונגריה שינה את שמו לשם מקומי – לאיוש טרצ׳י – והפך לעורך עיתון ומנהיג סוציאליסטי שהיגר ב-1910 לארצות הברית. האח השני במשפחה, וילמוש, חי חיים סטנדרטים יותר ועבד כבנקאי. לימים, כמו רבים מיהדות הונגריה, הוא נרצח במחנה ההשמדה אושוויץ.
איגנץ הצעיר, גיבורנו, בחר באופן אירוני במשחק והלך ללמוד באקדמיה לתיאטרון. המשפחה בינתיים איבדה הרבה מכספה בספקולציות של מניות ואיגנץ החל במהלך של השלמת הכנסה על ידי גניבת שעונים. אהבה נכזבת לשחקנית צעירה תשים סוף לקריירת המשחק המקצועית שלו והוא יצא למסע בעולם שבעצם לעולם לא יסתיים. בתחילת דרכו הוא שלח סיפורי מסע לעיתונים מקומיים בבודפשט, בעיקר על דרום אמריקה, יבשת בה מעולם לא היה, כנראה.
לפני שנגיע להמשך קיצור תולדות חייו של טרייביטש, ראוי לציין מה מקור המידע העיקרי על אודותיו. ברנרד וסרשטיין נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים של העם היהודי בדורנו. ספרו הפסימי מאד ״התפוצה הנעלמת״ עסק בהיעלמותה של יהדות אירופה אחרי מלחמת העולם. ובין עוד שורה של ספרים חשובים שלו על יהדות אירופה או המנדט הבריטי בארץ ישראל, הוא גם הקדיש זמן רב לחקר חייו של טרייביטש בספרThe Secret Lives of Trebitsch Lincoln . לא במקרה המילה ״חיים״ היא ברבים.
ב-1899 טרייביטש מגיע ללונדון. שם, כנראה בדוחק כספי, הוא מתנצר אצל כומר מקומי בשם…ליפשיץ, כמובן יהודי מומר בעצמו שמנהל מיסיון להעברת מהגרים יהודים עניים על דתם. הוא מתחיל את חייו כנוצרי טוב ברגל שמאל, כשהוא גונב את השעון של גברת ליפשיץ.
מלונדון הוא עובר לגרמניה שם הוא מוסמך לכמורה וממשיך לקנדה כמיסיונר מטעם הפרסברטיאנים האירים. בתוך זמן קצר הוא מסתכסך איתם ועובר את הכביש ליריביהם מהכנסיה האנגליקנית – בתקופה בה אירלנד נלחמת על עצמאותה מבריטניה. הארכיבישוף של מונטריאול התרשם עד כדי כך מהמטיף הצעיר שהוא ניבא כי יום אחד יירש את מקומו. טרייביטש הופך למטיף סוחף, אבל דווקא במשימתו העיקרית – להמיר יהודים לנצרות – הוא נכשל, בעזרת השם.
ב-1903 הוא חוזר לאנגליה ומסיבות השמורות עמו ממנה אותו הארכיבישוף מקנטרברי בעצמו, ראש הכנסיה בבריטניה, לכומר בעיר קנט. במסגרת שיטוטיו ברחבי בריטניה הוא פוגש בנסיעת רכבת את סיבוהם ראונטרי, תעשיין שוקולד גדול שעתיד לממן את הקריירה הפוליטית שלו. ראונטרי ממנה אותו לעוזר אישי ומממן את מסעותיו באירופה, במהלכם כתב עבורו ספר על מדיניות ציבורית, זה שראונטרי הפך לבסיס המדיניות של המפלגה הליברלית. זה היה דפוס חוזר בחייו של טרייביטש: יכולתו לייצג ולדחוף כל אידיאולוגיה או השקפה דתית בלהט מיסיונרי שסחף אנשים וגרם להם לעשות שטויות מוחלטות, כמו למשל לתת לו מכספם.
אחרי פרשת הבחירות בבריטניה העביר טרייביץ׳ את עיקר עיסוקיו לבלקן – שם הוא משכנע משקיעים לשים את כספם בבארות נפט רומניות, שכבר יבשו מזמן, או ליצור מונופול על מערכת צינורות הנפט בכדי לשלוט במחירים. הוא מתגורר ליד ארמון המלוכה הרומני ועסקיו זוכים לחסות ממשלת רומניה. הרעיון בבסיסו היה נכון. ההחלטה של שר הימיה ווינסטון צ׳רצ׳יל להעביר את הצי המלכותי מפחם לנפט הפכה את הנפט למשאב הטבע שיכתיב את קורות המאה ה-20. חבל שבבארות שברומניה לא היה נפט.
את מלחמת העולם הראשונה הוא החל כסוכן כפול. עבור הבריטים עבד כצנזור ולגרמנים מכר סודות. ההיסטוריונים חלוקים מאד לגבי עיסוקיו בשנים הללו וחלקם קושרים אותו לסוחר נשק יווני בשם באזיל זחרוף. טרייביטש בינתיים נחשף ונמלט לארצות הברית שבאותה נקודת זמן הייתה עדיין נייטרלית. הוא מפרסם ספר שמתיימר לחשוף את ״סודות הריגול הבריטי״. בלחץ ה"סקוטלנד יארד" האמריקאים עוצרים אותו והוא, אלא מה, מיד מציע את שירותיו לביון האמריקאי כמי שימכור להם סודות, הפעם גרמנים דווקא.
האמריקאים מאמינים לו והוא מקבל משרד ניו יורקי ואפילו שומר ראש, עד שהלחץ הבריטי למאסרו נושא פרי. אבל זמן לא רב אחרי מעצרו טרייביטש הופך לגיבור תרבות אחרי ניסיון בריחה מוצלח מכלא ברוקלין – מה שהתכתב עם ההצלחה של יהודי-הונגרי אחר באותה תקופה – הארי הודיני. בסופו של דבר האמריקאים תופסים ומסגירים אותו לבריטניה, שם הוא נשלח לשלוש שנות מאסר. בשנים הללו הוא מפתח שנאה עזה לבריטניה שיכולה להסביר את פועלו בשארית ימיו.
מהכלא האנגלי הוא יוצא לגרמניה ומתחבר לקצין ימני קיצוני בשם מקס בר ושניהם חוברים לוולפגנג קאפ בפוטש המפורסם ברפובליקת ויימאר בו תופס קאפ את השלטון. מי שהיה אסיר בבריטניה זמן קצר קודם לכן הופך לאחראי קשרי העיתונות של המשטר החדש. השלטון מחזיק מעמד יומיים. טרייביטש נתפס בברלין, נעצר, ברח ממעצר ונמלט להונגריה תוך כדי שהוא משתמש בכמה וכמה זהויות ותחפושות שונות, שם הוא מתחבר לתנועות ימין קיצוניות אנטישמיות – חלק ממזימת האינטרנציונל הלבן שמטרתן הייתה הנעת מהפכות עממיות באירופה וביטול הסכם ורסאי.
תוך זמן לא ארוך, גם אנשי הימין הקיצוני אליהם התחבר טרייביטש הבינו שהבחור הזה מביא יותר צרות מהטבות וכי ההרתפקאות הבלתי נגמרות שלו עלולות לסכן אותם ומחליטים להתנקש בחייו. פיסות מידע שונות תיעדו כביכול קשרים שרקם באותן שנים עם אדולף היטלר או מיקלוש הורטי, שליט הונגריה האנטישמי בין השנים 1920-1944 שבתקופתו התרחשה גם שואת יהודי הונגריה. על פי אחת הטענות, טרייביטש סייע גם לתנועה הנאצית תחת השם מוזס פינקלס.
טרייביטש מבין כנראה שקשריו עם הימין הקיצוני האירופי עלולים להסתיים בסכין בגב, לאו דווקא מטאפורית, עקב מוצאו היהודי והוא שוב נמלט, הפעם כשהוא לוקח איתו מזוודה מלאה במסמכים המפלילים את אותן תנועות ימין קיצוני ומנסה למכור את המידע שברשותו לבריטים ולצרפתים, ללא הצלחה.
לבסוף הוא נעצר בווינה, גורש ממנה וב-1922 הגיע ליפן וממנה לסין, שם הוא חובר למנהיג המיליציה הצבאית וו פיי פו במלחמות האזרחים האינסופיות של סין ובשנים הבאות סייע ליפנים במאמציהם להשתלט על מנצ׳וריה ותרם את חלקו לריסוק האימפריה הבריטית באסיה.
ב-1931 טרייביטש מחליט כי הגיע הזמן להכניס לחייו רענון אמוני ודתי והוא הופך לנזיר בודהיסטי בשם צ׳או קונג. בין חוקרים שונים קיימת סברה כי דווקא לבודהיזם החיבור שלו היה אותנטי ומחויב. הוא מקים מנזר ומייסד כת שאפילו השגריר הסובייטי לסין מתקרב אליה והוא אפילו חוזר לבקר שוב באירופה למטרות מיסיונריות בודהיסטית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצר קשר עם גורם נאצי והציע את שירותיו, אך היידריך סירב עקב מוצאו היהודי. טרייביטש כבר בן 60 ולאחר שהפאנצ׳ן לאמה והדאלי לאמה של התקופה הלכו לעולמם, טרייביטש לא פחות ולא יותר מנסה לשכנע את הימלר שזה רעיון לא רע שהוא יוכרז ליורשם כדלאי לאמה ה-13. בניגוד לנאצים, הבריטים וגם הטיבטים לא מתלהבים מהרעיון והוא לעולם לא יגיע לטיבט.
כשהמלחמה כבר משתוללת הוא פונה במכתב להיטלר בדרישה שיפסיק את רצח היהודים. בתגובה, הפיקוד הנאצי הורה לבני בריתם היפנים להוציא להורג את טרייביטש כשאלה יכבשו את שנגחאי. עד כמה שהדבר נשמע הזוי, באותו זמן בשנגחאי הוא נחשב לדמות אינטלקטואלית חשובה ומנהל אירועי עיון ופולחן בודהיסטים.
עם כל המרות הדת שעבר והקשרים האופורטוניסטים שקשר עם תנועות ימין אנטישמיות באירופה, נדמה כי היהדות הייתה זיכרון רחוק בתודעתו של טרייביטש. אבל באופן מוזר ביותר העדות האחרונה לגביו היא ראיון לשבועון ביידיש שיצא לאור בשנגחאי, בו דיבר על הפתרון שלו לבעיה היהודית על ידי ישוב היהודים באזור העיר הסינית הגדולה. הראיון הופיע ביוני 1943. באוקטובר איגנציוס טימותי טרייביטש לינקולן מת כתוצאה מדלקת קשה במערכת העיכול. לא ברור אם בנסיבות טבעיות או שחוסל על ידי היפנים, הבריטים או מי יודע עוד מי מאלה שרצו לסגור חשבון עם אחד מאמני ההונאה הגדולים של המחצית הראשונה של המאה ה-20