לכבוד התערוכה המצליחה שלנו "ויהי צחוק – הומור יהודי מסביב לעולם", שמוקדשת לתרומתם של יהודים לעולם הקומדיה, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות מגיש את 15 הרגעים הגדולים בתולדות ההומור היהודי.
ברשימה התמקמו בגאווה סיינפלד, איש בן אלפיים של מל ברוקס וקארל ריינר, חגורת הבורשט, הופעת הבכורה של ג'ואן ריברס ב"טונייט שואו" ב 1965, שיר החנוכה של אדם סנדלר ו"קחו את אשתי, בבקשה" – סימן ההיכר של הני יאנגמן.
מאז פתיחתה כבר ביקרו בתערוכה "ויהי צחוק" יותר מ 110,000 אנשים. חלק מהרגעים שריכזנו ברשימה נמצאים בתערוכה, בצורה המקורית או בדרך של חפצים או שיחזור, למשל רפליקה של דירתו של ג'רי בניו יורק מ"סיינפלד". למידע נוסף על התערוכה לחצו כאן.
חגורת הבורשט (1970-1920 בקירוב)
אזור הקטסקילס באפסטייט ניו יורק, אשר כונה חגורת הבורשט, היה אתר נופש נחשק בקרב יהודי ניו יורק, ערש הקומדיה היהודית באמריקה, בו צמחו כמה מהקריירות המרשימות ביותר של קומיקאים ידועים, ובו התפתח סגנון סטנד אפ חדש.
סצנת הראי מתוך "מרק ברווז" של האחים מרקס (1933)
בקטע המיתולוגי הזה, שני הליצנים גראוצ'ו והרפו, שניהם בדמותו של גראוצ'ו, מחקים זה את זה בחדרים שנראים כמו השתקפויות בראי.
"קחו את אשתי, בבקשה", הני יאנגמן (1940)
השורה שהפכה לסמל המסחרי של יאנגמן, "קחו את אשתי, בבקשה" נולדה בטעות, כשהקומיקאי האגדי ומלך הבדיחות-של-שורה-אחת ניסה למצוא סדרן שיוביל את אשתו סיידי לכסא שלה, לפני שעלה לבמה להופעה ברדיו.
הצמד ניקולס ומיי: האמא היהודייה (1961-1960)
מערכון ברודווי שעושה צימעס מיחסי האמא-בן הסטריאוטיפיים, שבו איליין מיי משחקת אמא סופר-יהודייה בשיחת טלפון עם הבן מדען הטילים (מייק ניקולס), שבה היא שואלת אותו למה הוא אף פעם לא מתקשר.
איש בן אלפיים (1961)
דיאלוג מקורי של מל ברוקס וקארל ריינר, שבו ריינר משחק מראיין ששואל את מל ברוקס שאלות, והוא אמור לענות בתור האיש הכי זקן בעולם.
סאלח שבתי (1964)
סרט קומי על התוהו ובוהו הישראלי בתקופת העלייה והמעברות – הסרט הישראלי הפופולרי ביותר בכל הזמנים, בכיכובו של חיים טופול. הסרט מספר על העולה החדש סאלח ומשפחתו, אשר למרות ההבטחות, ממשיכים לראות את השיכון הנכסף מתוך הצריף שבמעברה.
ג'ואן ריברס ב"טונייט שואו", הופעת הבכורה (1965)
בהופעת הבכורה שלה אצלו, ג'וני קרסון אמר לג'ואן ריברס בשידור: "אלוהים, את מצחיקה, את תהיי כוכבת". פריצתה של ריברס סללה את הדרך גם לנשים קומיקאיות נוספות.
גילדה רדנר במערכון מתוך סאטרדיי נייט לייב (1976)
מערכון מפיל מצחוק שבו גילדה משחקת את אמילי ליטלה, עורכת חדשות מוטרפת שלא מבינה מה יעשו עם התכשיטים הסובייטים אחרי שיוציאו אותם מרוסיה (הצחקה שמתבססת על הדמיון בין המילים Jewelry, Jewry)
הרומן שלי עם אנני (1977)
קומדיה רומנטית ענקית על היחסים בין אלבי סינגר (וודי אלן) לבין בת הזוג הלא יהודייה אנני הול (דיאן קיטון), ובה סצנה מפורסמת שבה אלבי יושב בארוחת חג אצל ההורים של אנני, שם מתנהלת שיחה שקטה על ירידי עתיקות ושיט בסירות. במסך מפוצל, רואים את המשפחה של אלבי בחגים, שם השיחה מתנהלת קצת אחרת – צעקות על סוכרת ושאר מחלות. בזמן הארוחה אלבי מדמיין שהסבתא רואה אותו כיהודי חסידי.
טיסה נעימה (1980)
פרודיה על סרטי אסונות, שבה נאמר בכריזה "אייר ישראל, נא לפנות את המסלול", ואז רואים מטוס עם זקן, כיפה ופאות. בקטע אחר, נוסעת קשישה מבקשת "משהו קל לקרוא" והדיילת נותנת לה חוברת דקיקה על "ספורטאים יהודים אגדיים".
סיינפלד (1998-1989)
ג'רי סיינפלד יצר את הסדרה שנקראת על שמו יחד עם לארי דייויד, ושינה לחלוטין תפיסות מקובלות על יהודים, מה שהביא לאהדה גדולה כלפי נושאים יהודיים. הסדרה, שמוגדרת כטובה ביותר בהיסטוריה, כוללת פרקים יהודיים כמו "הברית", "ראש המקלחת", "ידה ידה", "ההמפטונס" "לחם השיפון" וכמובן "האנטי-דנטייט".
תעצרו את העיר אני רוצה לרדת (1991)
קומדיה עם בילי קריסטל ודניאל שטרן שמגלמים אנשי עסקים יהודים עירונים חוכמולוגים שמנסים להיות בוקרים במערב.
שיר החנוכה הראשון של אדם סנדלר (1994)
הופעת בכורה בסאטרדיי נייט לייב. שיר על יהודים מפורסמים שמיד נהיה ללהיט של חנוכה. במשך השנים סנדלר כתב וביצע כמה גרסאות נוספות.
בוראט: זרקו את היהודים לבאר (2006)
בסרט "רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן", סשה ברון משחק את בוראט, עתונאי קזחי ששר את הפרודיה "זרקו את היהודים לבאר" בבר בוקרים באריזונה. השיר ספג ביקורת רבה כמופע של אנטישמיות גסה, אבל כהן אמר שהוא יצר את בוראט ככלי לחשיפת הדעות הקדומות של אנשים.
פרידה מג'ון סטיוארט: הצחק את עמי (2015)
מערכון עם סנטור צ'אק שומר, ובו לקט התייחסויות למוצאו היהודי של ג'ון סטיוארט, כמחווה לפרישתו מה"דיילי שואו" אחרי 16 שנה.