בדיוק כמו בתרבות הפופולרית על סוגיה, יש שמות גדולים ומוכרים – יוצרים, כותבים או מבצעים שעצם איזכור שמם מספיק כדי לעורר עניין או לגרום לאנשים להוציא את כרטיס האשראי – ויש שמות קטנים. יצירות נהדרות כמובן נוצרות גם על ידי אלה וגם על ידי אלה, אך לעיתים קרובות השמות הקטנים, הלא מוכרים, הם המעניינים ביותר, כי הדרך שהם עוברים בתרבות, בין תקופות ומקומות, היא מפתיעה, חמקמקה ומסתורית.
כזה הוא סיפורו של הפיוט הנשכח (ברוב המקומות), "יראים שלחוני" – פיוט יפהפה שמוכר אך ורק בקרב יהודי תימן, האומרים אותו ביום כיפור לפני "כל נדרי". הפיוט הזה מיוחס כיום לר' ששון בן משה הלוי, אם כי היו כאלה שייחסו אותו לרב האי גאון, אחרון גאוני בבל, ולא שמו לב שהשם "ששון" חתום בראשי מחרוזותיו.
לומר שר' ששון בן משה הלוי (או ר' ששון הלוי בן משה) הוא לא משורר סופרסטאר כמו אבן גבירול או יהודה הלוי, יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. מעט מאוד ידוע עליו ועל עבודתו. גם אין סיבה ממשית להניח ש"יראים שלחוני" נכתב במקור כהקדמה ל"כל נדרי" ויתכן שהוא נועד בכלל לחלק אחר בתפילות יום הכיפורים. למקום המכובד כהקדמה ל"כל נדרי" הוא הגיע עם הזמן, ועל פי אתר הפיוט והתפילה, הוא "חדר לתפילה כנראה רק בתחילת המאה ה-18, ונאמר בין הפיוטים וקטעי התפילה שקדמו לתפילת ערבית. בהדרגה נתקבע מקומו הנוכחי בקרב כלל בתי הכנסת התימניים".
ההשוואה בין פיוטים לתרבות הפופולרית היא לא מקרית. אוצרות הפיוט, התפילה והשירה העממית עברו מדור לדור, ולעיתים נדדו למקומות מפתיעים והשתרשו בהם, בדיוק כפי שקורה לא פעם בתרבות הפופ. כי מה הם הפיוטים אם לא תרבות פופולרית יהודית? או כפי שהם הוגדרו באתר הפיוט והתפילה: " זהו פס קול רחב ומתמשך מימים עתיקים ועד היום הזה". ודוקא העובדה שהם פופולריים ומושרים בידי העם מאפשרת להם לנוע בזמן ובמרחב, כפי שעשה "יראים שלחוני".
אם מריצים חיפוש על "יראים שלחוני" באתר "נוסח תימן" – המרכז להפצת יהדות תימן – מקבלים שורה ארוכה של תוצאות וביצועים. מי שמתאהב בפיוט הזה יכול למצוא לו ברשת, ביוטיוב ובמקומות אחרים, שלל ביצועים שונים, מפי חזנים שונים, עם ובלי מוזיקת רקע. בין היתר אפשר לשמוע ביצוע של אהרן עמרם, ביחד עם שניים מבניו, שחר ואלרם, מתוך המופע "דלתי מרום" שנערך בפסטיבל הפיוט השלישי, תש"ע בבית אבי חי. ביצוע של עמרם לאותו פיוט ניתן למצוא גם בדיסק "מתפילות יום הכיפורים" מסדרת "צלילי תימן". בתור מי שהוגדר ב"הארץ" בתור "האב הגדול של השירה התימנית בישראל", לא פלא ש"יראים שלחוני" הוא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלו.
"יראים שלחוני" הוא פיוט קצר, בעל שישה בתים קצרים בלבד. גם כאן ההשוואה לפופ מתבקשת – לא מדובר בשירה מורכבת, אלא בטקסט ברור וקליט, הקוסם דווקא בפשטות שלו, בכך שהוא קצר וקולע. מילותיו הראשונות, "יְרֵאִים שְׁלָחוּנִי לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ עַל עֲוֹנָם וּמַעֲלָם. לְמַעֲנָךְ, אֱלֹהֵי עוֹלָם, רְאֵה עָניָם וַעֲמָלָם. וְאַל יָשׁוֹב דַּךְ נִכְלָם", שואבות אותך פנימה. היטיב להגדיר אותו הזמר והחזן שוהם שמחי (שבעצמו ביצע אותו כחלק מפרויקט של פיוטים תימניים בעיבודים מודרניים) בכתבה שכתב לערוץ 7: "מדובר בפיוט קצר וקליט שבלשון עממית פשוטה ובהירה מביע בצורה עזה ונמרצת את עיקר התוכן הקשור ביום זה – סליחת עוונות, מצבה הדחוק של כנסת ישראל, ותפילתה לגאולה שלימה". על פי אותה כתבה, הפיוט הזה הודפס בונציה במאה ה-16 ומאז נשכח, חוץ מאשר בקרב יהודי תימן שאצלם זכה למקום של כבוד.
יהודי תימן אומרים את "יראים שלחוני" בבית הכנסת בליל יום כיפור לפני "כל נדרי", בזמן שספר התורה מונח על הבימה, עטוף במטפחת לבנה. לאחר הנחתו על התיבה, אומר הש"ץ (שליח הציבור, הוא חזן בית הכנסת המייצג את הקהל בתפילתו לאלוהים) ברגש את הפיוט "יראים שלחוני". במקומות מסוימים נוהגים אף להזמין שלושה מכובדים לקרוא אותו – כל אחד שני בתים – כדי להכניס את הנוכחים לאווירה. "יראים שלחוני" נאמר בקול תחינה וזעקה – זהו רגע דרמטי ומלא יראה, לקראת הביצוע של "כל נדרי".
מידע על אודות הפיוט האבוד הזה ניתן למצוא בספרו של הרב עמרם קורח, "סערת תימן". הרב קורח נולד בצנעא ב-1871, עלה לישראל במבצע "על כנפי נשרים", וכיהן בתור הרב הראשי האחרון של יהדות תימן. ספרו "סערת תימן" הוא חיבור היסטורי על תולדות יהודי תימן בעת החדשה – שפורסם ב-1954, שנתיים לאחר מותו. הספר עוסק בהיסטוריה של יהודי תימן ומנהגיהם, ובין היתר מתייחס כמובן לתכלאל – הסידור של יהודי תימן – וגם לפיוטים שבו.
"עוד הגיע לתימן סידור תפילה כמנהג בני חלף נדפס בויניציא שנה הש"ך חלוק בנוסח התפילה וקצת ברכות מנוסח התכלאל וסידורי ספרד וגם נדפסו בו סליחות שאינם בשני הסידורים", כתב הרב עמרם קורח, כשהכוונה ב"חלף" היא לחלבּ, המכונה ארם צובה. "שני הפיוטים אשר בסידורי ספרד בתפילת ר"ה האחד מתחיל 'המלך ה" והשני 'ה' בקול שופר' נמצאו בו משולבים פיוט אחד, מתחיל פזמון ראשון המלך ה' ואחריו ה' בקול שופר, ועל זה הסדר עד הסוף בתוספת וחסרון קצת פזמונים העתיקוהו לתכלאל כתבניתו בשילובו לאומרו קודם התקיעות, גם העתיקו לתכלאל מהסליחות שנדפסו בו סליחה המתחלת 'יראים שלחוני' וכו' לאומרה בליל כיפור קודם כל נדרי ויחסו אותה לר' ששון הלוי".
במאמרה "הפיוטים במחזור ארם צובה" כתבה פרופ' שולמית אליצור על פייטן פורה שפעל בסוריה (אולי אף בארם צובה עצמה) בשם ר' ששון הלוי בן משה. האם זהו אותו משורר? מתברר שכן, אך רבים פספסו זאת כי המילים הראשונות של הפיוט שונות במחזור ארם צובה מאשר בנוסח המקובל בבתי הכנסת התימנים.
בדיקה מעלה שהפיוט אכן נמצא במחזור ארם צובה. בדפוס הראשון (ונציה רפ"ז) הוא בדף תקע"ה, ובדפוס השני, שהגיע לתימן (ונציה ש"ך) הוא בדף ק"ה. תחילתו במחזור ארם צובה שונה מתחילתו אצל התימנים, והבית הראשון שם הוא:
יְרֵאִים מֵרוֹב מַעֲלָם / רְאֵה עָנְיָים וַעֲמָלָם
לְמַעֲנָךְ אֱלֹהֵי עוֹלָם / אַל יָשׁוּב דַּךְ נִכְלָם
מסתבר שהפיוט עבר עריכה כלשהי בתימן, אולי כדי להתאימו לשמש כתפילת פתיחה של שליח הציבור. על פי ההמשך אין ספק שמדובר באותו פיוט עצמו.
גמר חתימה טובה!