אירועים

אירועים

תוצאות חיפוש

פוסטים אחרונים

פרסומים אחרונים

פוסטים אחרונים

שנים אחרונות

בלוג

מאסטר רוזנצווייג: סיפורו של הגאון יוצא הדופן שגילה מחדש את היהדות

בעונה השנייה של "מאסטר שף" התבקשו המתמודדים לבשל ארוחה לאדם יקר לליבם. אחד המתמודדים, עמנואל רוזנצווייג שמו, אמר כי הוא מקדיש את הארוחה לסבו, הפילוסוף הידוע פרנץ רוזנצווייג, שאותו, לצערו, לא זכה להכיר. דממה השתררה באולפן. שופטי התכנית, שמזון רוחני אולי פחות מצוי בתפריט שלהם, הביטו אחד על השני באי-נוחות. מי זה פרנץ רוזנצווייג? תהו. גם שאר המתמודדים הביטו בעמנואל במבט שואל. יש להניח כי גם לצופים בבית לא היה מושג ירוק במי מדובר. האמת, קשה לחשוב על דבר יותר מרוחק מעולמו של איש הרוח פרנץ רוזנצווייג מריאליטי בישול. בנוסף, כמי שהביע ספקנות בנוגע לרעיון הציוני, רוזנצווייג מן הסתם היה[…]

המשך קריאה

יהדות השמרים: איך הפך הבייגל לאייקון יהודי בארה"ב

איתמר קרמר מהו האוכל הכי יהודי? אם תשאלו משפחות מסוימות הן יענו מיד שאין על הגפילטע של סבתא גניה, חלק יטענו בנחרצות שדווקא הקובה של סבא עזרא, אחרים יתעקשו שהקובנה של סבתא מרגלית הוא התשובה וכנראה שאם תבדקו אצל ילדים צברים, רובם יגנו בלהט על בכורת חטיף הבוטנים הצהבהב. אבל בקרב הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם – יהדות ארה"ב – המונה כ-5.7 מיליון איש, אין ויכוח. הבייגל הוא האוכל היהודי ביותר שהיה, הווה ויהיה. איך זה קרה? כמו בהרבה סיפורים יהודיים, גם כאן מדובר על סאגה לא קצרה. קחו אוויר. בספטמבר 1683 החלה האימפריה העות'מאנית לחשב את קיצה לאחור. לאחר[…]

המשך קריאה

החייל המרוקאי שקפץ על רימון והרעיד את מדינת ישראל הצעירה

איתמר קרמר ביום 11.2.1954 הודיע דובר צה"ל הודעה קצרה ולקונית: "טוראי נתן אלבז, בן 21 הקריב את חייו, כדי למנוע אסון ואובדן חיים בין חבריו בהתפוצצות רימון. למנוח אין כתובת ואין למי להודיע על מותו". אבל לנתן אלבז ז"ל דווקא היתה כתובת. כשעלה לארץ, אלבז השאיר את הוריו בעיירה צפרו, הסמוכה לעיר פאס שבמרוקו, שם נולד ב-17.10.1932, היום לפני 87 שנים. לשם גם הגיעה לבסוף האיגרת המבשרת על מותו של הבן, עם ציון לשבח מאת הרמטכ"ל משה דיין. סיפור גבורתו של החייל הצעיר נתן אלבז הפך לחלק מאתוס הגבורה הישראלי. לוחם גבעתי שהתנדב לפרק מנגנוני רימונים לאחר פעילות מבצעית, ובטעות[…]

המשך קריאה

המייפלאואר של הסלבס היהודים: 100 שנה להפלגה של "רוסלאן" לארץ ישראל

סוף נובמבר 1919, עוד מעט קט לפני מאה שנה. מלחמת העולם הראשונה מאחורינו, אירופה מחולקת מחדש בוורסאי, וברוסיה משתוללת מלחמת אזרחים בין הכוחות האדומים לכוחות הלבנים, נאמני משטר הצאר הישן. על גדות הים השחור, בעיר אודסה, מתקבצים יהודים נרדפים מכל רחבי אירופה, בתוכם מיעוט פליטים יהודים שגורשו מפלשתינה בידי התורכים. ראשי הוועד האודסאי, לשעבר "חיבת ציון", מתגייסים לטובת הפליטים מארץ-ישראל, ומגישים עבורם בקשות זכאות לפליטות, בהם נדרשים המבקשים להפגין בקיאות אודות המולדת הישנה. עד מהרה נולדים קורסי "הכשרות פליטים", בהדרכת אנשי אותו ועד, בהם גם יהודים שאינם פליטים לומדים פרטים שונים על המולדת – שמות רחובות בתל אביב של אישים[…]

המשך קריאה

מחילה וגעגוע בין חיפה ואמסטרדם בעקבות ברוך שפינוזה

כשהייתי נער דתי בחיפה בשנות ה-1990 נהגתי להתווכח מיד פעם עם שכן חילוני בן גילי – נער חריף שכל בשם ברוך. את שמו נתן לו אביו, פרופסור למתמטיקה מהטכניון, שהיה מעריץ נלהב של גדול הכופרים היהודים בכל הזמנים – ברוך שפינוזה. עד היום אני זוכר את הוויכוחים התיאולוגיים הלוהטים ביני ובין ברוך. את ניצני הארוס האינטלקטואלי, המוטיבציה להפריך האחד את טענותיו של האחר, ואיך תמיד הוויכוח נגמר בצעקות של השכנים על הרעש, שגרמו לי ולברוך לזנוח את הוויכוח וללכת לשחק יחד במגרש השכונתי. גרנו בשכונה עם כמות מכובדת של ייקים, ולמנוחת הצהריים בין שתיים לארבע היה מעמד של קדושה. מאז[…]

המשך קריאה

על נפיחות ומידות אחרות: תנועת המוסר ויום הדין היהודי

"הפליצו בגאווה", הידוע גם בשם "מכתב לאקדמיית ההפלצה המלכותית", הוא שמו של מאמר אקדמי שחיבר בנג'מין פרנקלין אודות חקר נפיחות, בסביבות שנת 1781. המאמר של פרנקלין, באותו זמן שגריר ארה"ב בצרפת, נכתב כתגובה להזמנה שקיבל מהאקדמיה המלכותית של בריסל. פרנקלין סלד מהסביבה האקדמית הנפוחה של אירופה, הנגועה ביומרנות ובנרקיסיזם, ובתגובה חיבר מאמר סרקסטי, בו הוא מציע להפנות משאבי מחקר למציאת דרכים לשיפור ריחן של נפיחות אנושיות, במטרה להפיק מהן בושם למטרות מסחריות. מי שלא בקיא בביוגרפיה של  פרנקלין עלול לחשוב שמדובר בטיפוס גס רוח עם חוש הומור מפותח. אבל האמת היא אחרת. בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של אמריקה – מחותמי[…]

המשך קריאה

אוסטרלי, סובייטי והודי נכנסים למערכה: שלושה גנרלים יהודים ששינו את ההיסטוריה

ג'ון מונאש ג'ון מונאש הגיע לקהיר ב-1915 באמצע מלחמת העולם הראשונה בתור קצין בכיר ומפקד חטיבת החי"ר הרביעית, על אף שלא הייתה לו הכשרה צבאית רשמית. הוא נולד באוסטרליה הרחוקה להורים יהודים שהיגרו מגרמניה, היה מהנדס ואיש עסקים מצליח וגם בעל תואר במשפטים ובאמנות. הישגיו האקדמיים הובילו למינויו כקצין מילואים בחיל המודיעין האוסטרלי, ושם החל להתקדם במהירות בסולם הדרגות. הוא ניחן בראייה רחבה יוצאת דופן, שאפשרה לו לזהות את השגיאות הקטסטרופליות שהפכו את מלחמת העולם הראשונה למרחץ הדמים האיום ביותר בהיסטוריה הצבאית עד אז, ויכולותיו עשו אותו לגנרל המשפיע ביותר במלחמה – לאיש אשר יחתוך את הקשר הגורדי שותת הדם[…]

המשך קריאה

דיפ שטעטעל: כך נראו הבחירות בממלכת פולין-ליטא לפני 300 שנה

יום הבחירות הוא יום חג לדמוקרטיה, כמאמר הקלישאה. המומנט הפוליטי שבו האזרח משתמש במנדט שקיבל כדי להשפיע על עתידו הכלכלי, המשפטי, התרבותי והחינוכי, בין היתר, כפי שהיא רוצה לראות אותו מתעצב בחברה בה הוא חי. אבל 71 שנים של דמוקרטיה ישראלית הן כהרף עין לעומת ההיסטוריה היהודית הארוכה, במהלכה ההגדרה הפוליטית היהודית פשטה ולבשה צורות שונות. על דרך ההכללה אפשר לומר שבארצות האסלאם היהודים חיו במשך מאות שנים תחת סטאטוס של אַהְל אלדִ'מָּה (בני חסות נחותים), ובאירופה הם התחילו כ-"בני חסות", המשיכו בתור "יהודים נסבלים", שודרגו למעמד של "יהודים מועילים" עד שסוף סוף, במהלך המאה ה-19, זכו לשוויון עם הערת[…]

המשך קריאה

חלון משקיף לים התיכון: סיפורה היהודי של רשת קלאב מד

עדי אקוניס חופשה בקלאב מד נחשבה תמיד לכזו המכוונת קודם כל לעשירי העולם: אתרים אקזוטיים בלב אזורים מבודדים המעניקים חופשת הכלל כלול במובן המקורי והרחב של הביטוי: אוכל, בילויים, ספורט, הפעלות, מנוחה וחברה טובה. אבל הרבה לפני שהתהווה קונספט החופשה הזה, תחילת הדרך הייתה סביב רעיון אידאליסטי של שני יהודים ששרדו את מלחמת העולם השנייה ורק ביקשו לעשות לטובת הניצולים. ז'רארד בליץ נולד ב-1912 באנטוורפן, בלגיה, למשפחה יהודית אדוקה של יהלומנים עם חיבה יתרה לספורט מים. אביו, מוריס, ודודו, שנקרא גם הוא ז'רארד, היו חברי נבחרת בלגיה בכדור מים שזכתה בשתי מדליות אולימפיות, ב-1920 ו-1924. גם ז'רארד שלנו קפץ לבריכה[…]

המשך קריאה

כל ישראל חברים: חטיפת הילד היהודי שהובילה להקמת "אליאנס"

רשת בתי הספר "אליאנס" נחשבת מזה שנים רבות לאימפריה חינוכית, עם מאות בתי ספר בעשרים מדינות ברחבי העולם, ומעל מיליון תלמידים שיצאו מקרבה מאז הקמתה בשנת 1860. רבות נכתב על הבשורה החינוכית של אליאנס, שראשיה השכילו לשלב בין ישן וחדש, מסורת וקידמה, מצוינות ואנושיות, והובילו למהפכה תרבותית וחברתית משמעותית בקרב בני ובנות הקהילות היהודיות שחיו בארצות האיסלאם – מהעיר תטואן שבצפון אפריקה, דרך ארץ–ישראל, ועד טהרן שבאיראן. כל זה טוב ויפה. אבל האם אלפי התלמידים שיצעדו ביום ראשון הקרוב במסדרונות בתי הספר של אליאנס מודעים לכך שהם חייבים את השכלתם לחיידק שתקף תינוק יהודי–איטלקי חסר ישע לפני 167 שנה? כנראה שלא. שלמה מורטארה היה חייט יהודי מצליח מבולוניה, שבין לקוחותיו נמנתה גם המשטרה המקומית. ערב אחד, ליתר דיוק ב-23 ביוני 1858, דפקו[…]

המשך קריאה

תכנון ביקור

שעות פתיחה

יום ראשון
17:00-10:00
יום שני
17:00-10:00
יום שלישי
17:00-10:00
יום רביעי
17:00-10:00
יום חמישי
20:00-10:00
יום שישי
14:00-10:00
יום שבת
17:00-10:00

סוגי כרטיסים

כרטיס רגיל
52 ש"ח
אזרח/ית ותיק/ה וסגל אוניברסיטת תל אביב
26 ש"ח
בעל/ת תעודת נכה, סטודנט/ית
42 ש"ח
דיגיתל
42 ש"ח
ילדים וילדות עד גיל 5
הכניסה חינם
חיילים וחיילות במדים, אנשי ביטחון ומפוני הדרום והצפון
הכניסה חינם

סוכנים וקבוצות

טלפון

איפה אנחנו

קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, רחוב קלאוזנר, רמת אביב