בלוג

"זוהמה, העדר משמעת! בואו ונעיף מבט על הזירה שבה התרחשה הטרגדיה הזאת… חלונות מנופצים דלתות פרוצות, רצפות מפורקות….בתי שימוש סדירים רק בבית אחד… כמה זמן דרוש לאדם אירופי כדי לאבד בתנאים כאלה את טיפת התרבות? כלום ניתן לשמור על תרבות זו בעזרת עונשים דרקוניים כגון שלילת המרק או הדרגש? כיצד לא יהיו בני  אדם אכולי כינים? מה פירוש המילה תרבות כאן? האם מי מן האחראים בילה פעם ולו רק לילה אחד בגיהנום שכזה? מה רוצים מבני אדם אלה? כיצד מעז מישהו עוד לבקר אותם? מה יכול היה לצמוח על קרקע זו הרוויה זוהמה? אצולה יהודית לבטח לא!" את הדברים הללו[…]

נשיא מכללת ספיר לשעבר, פרופסור זאב צחור ז"ל, סיפר פעם כי במהלך מפגש שהיה לו עם אינטלקטואלים אנגלים, הוא שאל אותם מדוע האליטה הבריטית כל כך עוינת את ישראל. תשובתם של הג'נטלמנים הבריטים הפתיעה את צחור: "הקמנו לכם מדינה", אמרו לו, "כי חלמנו על מקום שבו ספר הספרים יכתב מחדש לקראת גאולת עולם, כי אתם הרי עם סגולה. היו לעולם ציפיות לכינון אומה עברית שתהיה אור לגויים, וראו מה עשיתם". מקריאה ראשונה תשובתם של המלומדים הבריטים גבוהי המצח נשמעת מופרכת. למה שאקדמאים רציונליים ואתאיסטים ישאפו לכתיבה מחדש של טקסט עתיק כמו התנ"ך ולתחייתם של מושגים דוגמת "גאולת עולם" ו-"אור לגויים"?[…]

הוא היה פרנואיד, פרובוקטור, גזען ושוביניסט, אבל לרוב סלחו לו על הכל, כי הוא היה גם גאון חד פעמי עם איי קיו מעל 200, וזיכרון בנפח חוות השרתים של גוגל. הנוירוזות של בובי פישר, אלוף העולם בשחמט בין השנים 1972-1975, גלשו גם לחייו האישיים והציבוריים. בבגרותו חבר לכת נוצרית בשם "כנסיית האלוהים העולמית", שהאמינה בבוא האפוקליפסה בימינו, ובנוסף פיתח תחביב שהפך למרכז חייו אחרי פרישתו: פעילות אנטישמית אינטנסיבית. אחד ההסברים לנפשו המסוכסכת של רב האמן המבריק, שהחל בשלב מסוים בחייו לבדוק לפני כל משחק שהכלים על לוח השחמט אינם עשויים מחומר רעיל, היא העובדה שגדל ללא דמות אב. אביו של[…]

היראו אונודה היה קצין מודיעין בכיר בצבא היפני שנשלח בזמן מלחמת העולם השנייה לאי לובאנג בפיליפינים. לפני צאתו, השביעו אותו מפקדיו לעשות הכל כדי לסכל פלישת אויב לאי. במידה וייכשל, איימו עליו, עדיף שלא יחזור ליפן. היראו אונודה לא התכוון להפר פקודה, ולכן לאחר שכוח אמריקאי פלש לאי ב-28 בפברואר 1945 והכניע את היפנים, הוא לקח את הרגליים וברח ליערות. וכך חי היראו אונודה ביערות הפיליפינים – מצויד בחרב, ניזון מגבעולים ואורז גנוב ונכון בכל רגע להשיב מנה אחת אפיים לאויבים היאנקים. בפברואר 1974, כשלושים שנה לאחר שנשלח למשימה, פגש אונודה צעיר יפני בשם נוריו סוזוקי, שסיפר לו את האמת.[…]

בצד אחד של הזירה עמד יהודי כחוש, זקן צרפתי עיטר את פניו ועל חוטמו נחו משקפיים עגולים שהסתירו זוג עיניים חודרות ועמוקות. בצד השני ניצב גבר בעל הדרת פנים, לראשו צילינדר מודרני ואת פניו כיסה זקן עבות שהותיר מקום רק לזוג עיניים שחורות ונוקבות שהשקיפו מעל פני המציאות בפריסקופ חד-מבט. היה זה קרב טיטנים מהנוקבים ביותר שידעה התנועה הציונית, הראשון ואולי החשוב ביותר מבין יריבויות מפורסמות שהגיעו אחריו, כמו הסכסוך המר בין דוד בן גוריון וז'בוטינסקי, ויצמן ולואי ברנדייס, רבין-פרס ועוד. כדי להבין את שורשי המחלוקת בין אחד העם להרצל, ששיאו בראשית המאה ה-20, אין לנו ברירה אלא לדלג לרגע[…]

אגדה תלמודית מספרת על משה רבינו שקפץ מאות שנים קדימה בזמן ונחת היישר בבית מדרשו של רבי עקיבא. המדרש מתאר כיצד משה התיישב בשורה השמינית על ספסל בית המדרש והקשיב לדברי רבי עקיבא, שלפי לשון המדרש היה מתפלפל "על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות". משה, שלא הבין דבר וחצי דבר בפלפוליו של רבי עקיבא, נתקף תסכול. מה הקשר בין התורה שהורדתי מהר סיני, תהה, לבין שאלות איזוטריות כמו "מה דינו של שור שנגח את הפרה?" או "האם מותר לשתות יין שנגע בו גוי?". המסר המדרשי ברור. בין גרעין הדת לבין הפרקטיקה המתפתחת ממנה, המרחק רב. במיוחד כשחלפו שנים רבות[…]