בלוג

הרב הנרי סובל היה רק בן 31, רב צעיר בסאו פאולו, כשעמדה בפניו ההחלטה שתגדיר את חייו, ובמידה רבה השפיעה גם על חיי האומה הברזילאית. השנה הייתה 1975 וסובל, בנם של פליטים יהודים שנולד בליסבון בזמן הבריחה של הוריו ממלחמת העולם השנייה לכיוון ניו יורק, כבר כיהן חמש שנים כרב קהילה בסאו פאולו. ואז הובאה אליו לקבורה גופתו של ולדימיר הרצוג. הרצוג, בן 38 במותו, היה ראש מחלקת החדשות בתחנת טלוויזיה בעיר. סיבת מותו, על פי ״הזרוע הפוליטית של המודיעין״, הייתה התאבדות שאירעה כביכול במתקני הצבא ליד פארק איבירפוארה. סובל קיבל תמונה מרושלת של הרצוג תולה עצמו, כביכול, באמצעות חגורתו.[…]

הרברט פייק-פיז לא הבין מאיפה זה נפל עליו. הוא היה בעיצומה של קריירה פוליטית כנציג דרלינגטון מטעם השמרנים בפרלמנט במשך 25 שנים, אי של יציבות בפוליטיקה הבריטית הסוערת של תחילת המאה ה-20. אחרי שכיהן כמצליף הסיעה פרש ב-1923 לבית הלורדים והוריש את מקומו לבנו. אבל בבחירות של 1910 הופיע לפתע יריב לחלוטין בלתי צפוי. טרייביטש לינקולן, מהגר מהונגריה, יהודי שהתנצר ופעל כמיסיונר בקנדה, נתמך בידי משפחת תעשייני שוקולד מקומית כנציג המפלגה הליברלית. בבחירות בהן הליברלים ספגו ירידה חדה בתמיכה, המועמדות שלו הסתמנה כבדיחה לא מצחיקה. בדיעבד, זו הייתה טעות קשה ומרה. לפוליטיקאי בריטי אפור לא היה ממש סיכוי נגד אחד[…]

הוא היה מעין גירסא יהודית של פורסט גאמפ, הוא נחשב לאחד האנשים העשירים והחזקים בארה"ב, איש מסתורין בינלאומי שהפיל ממשלות ועמד מאחורי הפיכות, ושינה הסכמים ממשלתיים לפי צרכיו העסקיים. הסיבה שככל הנראה לא הכרתם את שמו, היא העובדה שהוא שמר בקנאות על אנונימיות – סם זמוריי (Sam Zemurray), "איש הבננה", שהקים אימפריה עסקית בעשר אצבעות, ושדמותו הייתה שילוב מרתק וחד פעמי של דמויות גדולות מהחיים כמו הווארד יוז וגטסבי הגדול. זמוריי נולד בקישינב בשנת 1877, כשמואל דוידוביץ', להוריו דוד ושרה זמורה (לבית בלוזמן), משפחה יהודית ענייה שהיגרה לאמריקה כששמואל היה בן 14, יתום מאב ושינה את שמו לסם זמוריי. את[…]

מקובל לחשוב שמימי מרד בר-כוכבא, שפרץ במאה השנייה לספירה, ועד הקמת הגדוד העברי של ז'בוטינסקי וטרומפלדור בזמן מלחמת העולם הראשונה, לא פעל גוף יהודי לוחם ומאורגן. ניתוח המהפך ההיסטורי שחל בתודעה היהודית – מפרעות קישינב ועד יהדות השרירים של נורדאו והקמת הפלמ"ח ולאחר מכן צה"ל – מונגש, בין היתר, בספרה הנהדר של ההיסטוריונית פרופ' אניטה שפירא, "חרב היונה". אבל אנחנו נחזור הפעם אחורה בזמן לשנת 1794, זמן בו ממלכת פולין-ליטא העצומה מבותרת בידי שלושת המעצמות הגדולות של הימים ההם – רוסיה, פרוסיה ואוסטריה. הכוונה היא כמובן לחלוקה המפורסמת של פולין, שנותרה מאחור מבחינה כלכלית וצבאית, לאחר שלא השכילה להשתלב במהפכה[…]

כמאמר הקלישאה על מוחות גדולים שחושבים דומה, גם ההשראה לשמו של בגד הים הידוע בעל שני החלקים, הביקיני, הגיע מאותו מקור – החלקיק הקטן ביותר של יסוד כימי, הלא הוא האטום. רצה המקרה ובאותו זמן שמהנדס מכוניות צרפתי בשם לואי ריאר, שהצטרף לעסק עיצוב הבגדים של אמו, שקד על עיצוב בגד הים המהפכני, התקיים ניסוי נשק גרעיני באי זעיר בשם ביקיני באוקיינוס השקט. ריאר האמין, ובדיעבד גם צדק, שבגד הים החדש יעורר "התלהבות בעוצמה אטומית" ולכן קרא לו ביקיני. השם הפך לאייקון היסטרי ואת זה אי אפשר לקחת לריאר. אבל מסתבר שבנוגע להמצאה עצמה, היה מישהו אחר שהקדים אותו. ז'אק[…]

בכל פעם שאת נכנסת לקלפי להצביע, או מקבלת חופשת לידה על חשבון המדינה; בכל פעם שאתה לוקח יום חופש לסידורים, או זוכה למענק כספי בזמן מגפה – תשתדלו לזכור שזה לא מובן מאליו. תשתדלו להכיר תודה. כן נכון, יש עוד הרבה מה לשפר ולתקן, אבל עדיין בכל הנוגע לזכויות סוציאליות, יחסית להיסטוריה האנושית, "אנחנו עומדים על כתפי ענקים" כפי שתיאר ניוטון הגדול את הזכות שהייתה לו ליהנות מההישגים המדעיים שקדמו לו. כי בדיוק כפי שהמהפכה המדעית סבלה מחבלי לידה ארוכים, כך גם מדינת הרווחה המודרנית לא צמחה בשדות החופש. הרבה ייסורים ודמעות זרמו בנהר הפרולטריון במהלך המאה ה-20, כשרבבות גיבורים[…]

"ביום ה-27 בדצמבר 1955 גזר בית הדין הצבאי של חיל הים הישראלי שלושה חודשי מאסר על החייל אליהו איצקוביץ' בעוון עריקה", כך דיווח הסופר הצבאי של העיתון היומי "חירות" בתאריך 21 למאי 1959, בידיעה שהותרה לפרסום ארבע שנים אחרי האירוע. איצקוביץ', כך נמסר בידיעה הקצרה, "נעדר מהצבא למשך 840 יום, מיום 6 ליולי 1953, ועד 24 באוקטובר 1955". מספר שבועות לפני המשפט, המשיך העיתון לדווח, התייצב איצקוביץ' בקונסוליה הישראלית בפריז כדי למסור דין וחשבון על העריקה. במשך שעות ארוכות האזינו אנשי הקונסוליה בעיניים פעורות ובלסת שמוטה לסיפורו הלא יאמן של ניצול השואה, שהקדיש את חייו למימוש אחד היצרים העוצמתיים ביותר[…]

מספר ימים אחרי שהשתחרר משירותו כחייל בצבא בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, קפץ מורי גרינפילד לבית הכנסת בשכונת מגוריו שברובע קווינס, ניו-יורק. "מחפשים אותך", זרק לעברו אחד המתפללים. כעבור זמן מה, הוא התייצב מול שליח המוסד לעליה ב'. "אנחנו מאתרים יהודים-אמריקאים שיודעים להפעיל אנייה, והבנו שיש לך ניסיון בתחום" הסביר לו האחרון את סיבת זימונו. "כמה משלמים?" הקשה מורי. "זה בהתנדבות" ענה השליח. "אז אני בפנים", השיב מורי. מורי היה אז בן עשרים ואחת, חייל משוחרר של צי הסוחר האמריקאי, שכל עתידו לפניו. התחנה הראשונה אחרי השחרור הייתה כמובן לימודים בקולג', כפי שמצופה מכל צעיר יהודי בן גילו. "אמי[…]

"מה זומם גאון ישראל?", תהה הפילוסוף האמריקני הנודע ויליאם ג'יימס, כשחזה בהמוני המהגרים היהודים שהצטופפו בלואר איסט סייד של מנהטן, ניו-יורק, בדמדומי המאה ה-19. ג'יימס הרחיק לראות. המפגש בין רבבות יהודי עיירות תחום המושב – שסבלו ממאות שנות אפליה – לערכי החירות והשוויון שהעניקה ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, הוביל בהמשך לסיפור ההצלחה הבלתי נתפס של יהדות אמריקה. באחת ההסתעפויות של אותו סיפור, הופיעה חבורת אינטלקטואלים מטאורים – סופרים, מבקרים, פילוסופים, פובליציסטים, וחוקרים – שגדלו ברובם בשכונות עניות בעיר, והתחנכו בסיטי קולג' של ניו יורק. חברי קבוצה זו, שהשפיעו רבות על התרבות והפוליטיקה האמריקאית במהלך המאה ה-20, כונו לימים "האינטלקטואלים היהודים[…]