• על התכנית - רקע כללי

• הנחיות לפני הביקור

• מערך שיעור מקדים למורה

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" – יגאל אלון

כיתות ז'–ט'

רקע ורציונל:

עבודת השורשים היא מעין מעשה של אוצרות, במסגרתו מתחקות/ים התלמידות/ים אחר היבטים שונים בזהותם האישית, המשפחתית והקהילתית, מתוך הנחת יסוד כי הזהות שלנו מורכבת מגורמים רבים, חלקם מושפעים על ידי ההיסטוריה (המשפחתית, הקהילתית והלאומית) וחלקם רוחביים על ידי מפגש עם השפעות שונות ומקורות השראה שונים. המשותף לכולם הוא היותם מרכיבים של סיפור, המספרים כל אחד רכיב אחר שלו. מוזיאון אנו הוא למעשה עבודת השורשים הגדולה ביותר של העם היהודי כיום, ולכן הוא מלא בסיפורים מרתקים, מרגשים ומפתיעים, שרק ממתינים שיפענחו אותם. עבודת השורשים הינה הזדמנות לעצור לרגע ולהביט אחורה על מנת להכיר את סיפוריהם של הורינו, סבינו ואולי אפילו הדורות לפניהם. אנו, כצעירים, לומדים בהדרגה את מה שיש לעולם להציע אך המבוגרים סביבנו מרובים בניסיון ובסיפורים. מעבר לכך שיתכן ומדובר בעלילות מעניינות, מי שאנחנו כיום מושפע רבות מהמקורות שלנו, יתכן אף ללא ידיעתנו. למה האוכל האהוב עלינו הוא האוכל של סבתא ומאיפה היא למדה את התבשיל הזה? אם אנו נהנים לרקוד או לצייר, האם אנחנו יכולים להתחקות אחר מקור התחביב הזה עד לבן משפחה כלשהו? בשיעור הנ"ל יתבצע ניסיון לעורר בקרב התלמידים שאלות לגבי זהותם ולהציע להם את הכלים על מנת לחקור את המוזיאון ולקבל תשובות.

מה נעשה:

במהלך הסיור נתבונן בתמונות, נאזין לראיונות, נצפה בסרטים, נחקור חפצים ונצלול לעולם הסיפורים שמתחבא בתוך המוזיאון. בכדי להוסיף מימד אישי לחוויה, משולבת בתכנית פעילות וירטואלית, המתבססת על המכשירים הניידים האישיים של התלמידות/ים. במהלך הפעילות, אוצרות/ים התלמידות/ים את המוצגים המשמעותיים ביותר עבורם מתצוגת המוזיאון לכדי סטורי אישי וכיתתי ולשתפו עם החברים והמשפחות.

*המוזיאון שלנו רחב ידיים ועשיר במוצגים שמתוכם נבחר המסלול הממוקד של התכנית החינוכית אותה בחרתן/ם. לא תמיד נספיק לראות הכל בביקור אחד- אבל תמיד מוזמנים לחזור ולחקור רבדים נוספים בסיפורו של העם היהודי.

נסביר לתלמידים כי בקרוב יצאו למוזיאון "אנו - מוזיאון העם היהודי" לסיור בנושא שורשים כחלק מהתהליך של כתיבת עבודת השורשים ונשאל מדוע (או איך) לדעתם של התלמידים הסיור מתקשר לעבודה שעליהם לכתוב. נאסוף מספר רעיונות לתשובות ("כי אנחנו חלק מהעם", "כי זו ההיסטוריה שלנו"...) ונשאל אם זכור לתלמידות/ים אילו חלקים יש בעבודה - ישנו החלק האישי, בו הילד מספר על עצמו ועל משפחתו הקרובה וישנו החלק הרחב שבו מספר מהיכן הגיעה משפחתו, אילו מנהגים אופיינים יש לה ועוד. לאחר מכן נציג את המוזיאון כמרחב שמספר את סיפורו של העם היהודי - כלומר, של האנשים המשתתפים בסיפור ולא בהכרח את סיפורה של הדת היהודית. מכאן שהמוזיאון עצמו הוא מעין עבודת שורשים ענקית של העם היהודי, שבתוכה משובצים הסיפורים של כל אחד ואחד מאיתנו. אם כן, בסיור שיערכו, יפגשו סיפורים ופריטים רבים שחלקם ילמדו אותם דברים חדשים לחלוטין - אך גם יתקלו בפריטים מוכרים, שהם חלק מהסיפור שלהם עצמם! כדי לדעת למצוא את הסיפור שלהם בתוך המוזיאון עליהם לדעת מה ואיך לחפש וכדי לדעת מה ואיך לחפש עליהם לבחון מה הם לא יודעים.

משפחה - מי יודע?

נבקש מהתלמידים להוציא דף ולצייר מעגל. במרכז המעגל יכתבו את השם שלהם אך יותירו מקום למילים נוספות. סביב אותו המעגל, יציירו מעגל רחב יותר ובו יכתבו את השמות של ההורים והאחים. לאחר מכן יציירו מעגל אחרון ובו שמות הסבים והסבתות.

כעת נקרא מספר שאלות ועל כל שאלה, הילד יכתוב את התשובה שלו ליד שמו וליד שמותיהם של בני משפחתו, את התשובות שלהם. כל שאלה שאין הוא יודע להשיב עליה, יסמן ליד שם אותו בן משפחה כוכבית.
השאלות הן:
1. מה המאכל האהוב עלי? ולמה? (במילה - ואסור לכתוב כי זה טעים!)
2. מה הדבר שהכי אוהב לעשות?
3. איפה נולדתי?
4. מה החפץ הכי חשוב שיש לי?
5. מה השיר האהוב עלי?/האומן האהוב עלי
6. הזכרון הכי משמעותי

כעת נשאל - למי יש אפס כוכביות? למי יש כוכבית אחת? למי יש שתיים? חשוב לא לשאול למי יש הכי הרבה כוכביות כדי לא ליצור תחושה של תחרותיות או כדי לבייש!
זה הזמן לומר שלעיתים קל לשכוח שההורים והסבים שלנו הם אנשים בפני עצמם - עם סיפורים, אהבות וחוויות. זה לא אומר שהם לא בנים או נכדים טובים, אבל זה רגע חשוב להבין שעלינו לשאול את השאלות הללו, להעמיק ולהכיר. בסיור במוזיאון נראה דברים שאולי יעוררו את ההורים והסבים להיזכר בעוד דברים שגם יעבו את עבודת השורשים שלהם אבל חשוב מכך - יחברו אותם למשפחה שלהם ולסיפור שהם חלק ממנו, כדי שיוכלו לספר אותו לתלמידות/ים שלהם.

כדאי להמליץ לתלמידות/ים לחזור הביתה ולבקש תשובות על הדברים שלא הכירו כדי לשפר את תהליך החיפוש שיערכו במוזיאון.

מחזקים את שריר ההתבוננות

כעת נסביר כי לעיתים, כאשר אנו מתבוננים בפריט אנו רואים אותו במקום "להסתכל" באמת ו"לקרוא" את הסיפור שעומד מאחוריו. נציג לתלמידות/ים מצגת אשר בה יהיו שני פריטים שמופיעים במוזיאון ונדגים כיצד התבוננות מיודעת בהם תלמד אותנו המון על מה שלפנינו.

תחילה, התלבושת של עפרה חזה מ"גאלבי".

נשאל:

• מה אנחנו רואים כאן? למי שייכת התלבושת? מאיזו מדינה נראה לנו שהתלבושת מגיעה?
• האם מדובר בתלבושת פשוטה?
• מה לדעתם אפשר לנחש על מי שלבשה את התלבושת הזו?

נאסוף תשובות ונספר לתלמידות/ים שזוהי תלבושת של עפרה חזה, הזמיר העברי, אותה לבשה על עטיפת התקליט "שדי". עפרה חזה הגיעה ממשפחה תימנית קשת יום והגיעה להצלחה בינלאומית כבירה. בשיריה היא שילבה בין מוזיקה פופית מודרנית לבין המוזיקה התימנית-מסורתית אותה הכירה מהבית וניתן לראות את זה משתקף בלבוש. המלצה - בנוסף לתלבושת, כדאי להשמיע לתלמידות/ים את השיר "אם ננעלו" בביצוע של עפרה חזה, המבוסס על הפיוט של רבי שלום שבזי בן המאה ה-17.

קישור לשיר: https://www.youtube.com/watch?v=LuOG13luWuo

לאחר מכן, נציג לתלמידות/ים תמונה של בית הכנסת אבן דנאן מפאס שבמרוקו.

נשאל:

• באיזה מבנה מדובר?
• איפה לדעתם הוא ממוקם בעולם?
• האם מדובר בקהילה גדולה? עשירה?
• איך אנו יודעים שזה בית כנסת? אילו סממנים ניתן לזהות בו?
• איך אנחנו מדמיינים את האנשים שמתפללים בו?

לאחר מכן נספר כי מדובר באחד מהעתיקים והחשובים שבבתי הכנסת בצפון אפריקה. נבנה באמצע המאה ה-17, ובשלהי המאה ה-19 חודש וניתנה לו צורתו הנוכחית. המבנה, שנמצא בלב ה”מלאח” (רובע יהודי) הוא מזכרת נדירה מתקופת מפתח בתולדות יהדות מרוקו.

בית הכנסת מכיל כנראה את האוסף השלם היחיד של תשמישי קדושה מרוקאיים, כולל תיבה עשויה עץ וברזל מחושל בצד המערבי; שני היכלות מגולפים בעץ בקיר המזרחי המקושט באריחים; ספסלי עץ, כולל כסא אליהו לברית המילה; מנורות שמן, ווילונות רקומים.

במשך שנים רבות הלך מצבו של הבניין והידרדר, והוא נזקק לעבודות שימור. הקהילות היהודיות של פאס ושל קזבלנקה נאבקו לשמר את בית הכנסת כחלק בלתי נפרד ממורשת יהדות מרוקו וכנכס היסטורי ותרבותי חשוב למדי.

נדגיש כמה למדנו והסקנו, ללא ידע מקדים, על הפריטים שראינו.

סיכום

נציג למשתתפים דרך לחבר את כל הנקודות - ראשית, השאלות החשובות שאנו לא שואלים (או שואלים כשכבר מאוחר מדי) והדרך הזו להתקרב למשפחה וללמוד על המורשת האישית שלנו. שנית, את הדרך שבה מבט מכוון מאפשר לנו להסיק ולהקיש מידע על סמך מאפיינים בפריט. מידע רב גלום בדברים שנפגוש במוזיאון אך על מנת ללמוד אותם כראוי עלינו להיות מסוגלים לחפש את "הסיפור שמעבר". נסביר כי שני הדברים הללו יהיו מרכזיים בסיור - שאילת שאלות כדי לקבל תשובות לשאלות, בניית "מפה" רחבה של הזהות שלנו, תוך כדי הבנה שלא תמיד התשובות יהיו ברורות מאליהן ויהיה עלינו לזקק אותן וההבנה כי אנחנו מוקפים בפריטים שמספרים סיפור משפחתי, קהילתי ואישי שאם רק נתבונן בהם כמו שצריך, נוכל לגלות את הסיפור שהם טומנים בחובם.